יום חמישי, 13 במרץ 2014

כיכר דיזינגוף - קצת באיחור...

המון זמן לא כתבתי בבלוג. לקראת התערוכה סרקתי סוף סוף הרבה רישומים, והחלטתי שאם כבר, אז עוד מאמץ קטן - והנה אני פה.
אני חדשה יחסית ברישום. רשמתי בעבר במסגרות שונות, אבל לא מספיק, וזה היה ממש מזמן, לפני שהיו ילדים ומשפחה ובית וכל מיני מטלות. המפגשים בקבוצה הזכירו לי כמה אני אוהבת לרשום. כל מפגש הוא עבורי סוג של בדיקה או גילוי. אין לי סגנון, טכניקה או קו ברור, אני תמיד מחפשת. אף פעם לא יוצאים לי רישומים "יפים", מהסוג שאפשר לתלות על הקיר בסלון, או לתת במתנה להורים כדי שישוויצו.
ניסיתי כמה פעמים לצייר "יפה", אבל הבנתי שזה בעצם לא מעניין אותי. מה בדיוק מעניין אותי? קשה לי להגדיר עדיין, אבל מעניין אותי לחפש את זה. אז זה מה שאני עושה, מחפשת, בודקת, חוקרת... תוך כדי מצטמצמת ומתמקדת. בכל מפגש אני מרגישה שגיליתי עוד משהו. בדרך אני לומדת לאהוב את המכוער, את ההפך מבטוח.


בכיכר דיזינגוף ירדתי אל שוק העתיקות ומצאתי נקודת תצפית טובה, מאחורי הדוכנים. ציירתי את המוכרים יושבים מאחורי השולחנות, ואת הקונים שמסתובבים ומחפשים מציאות. 


האנשים שם הולכים מהר, ויש להם תנועה אופיינית של הטיית הגו העליון קדימה, כדי לראות מה מונח על השולחנות. היו המון טיפוסים מעניינים.




אחר כך עברתי לצד השני, לשוק הבגדים המשומשים.



חזרתי לחלק העליון של הכיכר, לחכות למפגש הקבוצתי. על הספסל ישבה קבוצת בנות שיצאה להפסקת צהריים מאחד המשרדים או החנויות באזור.


בצד השני היה תייר בריטי שנראה כאילו שלפו אותו מאחת הסדרות הבלשיות ב-בי.בי.סי.


את המזרקה בכלל לא ציירתי... היא הייתה יותר מדי יפה :)

אני רוצה לסיים בלאחל לכולנו הרבה הצלחה בתערוכה. מרינה עובדת קשה מאד כדי להרים אותה - אז המון תודה, אני בטוחה שיצא נהדר ושכל העבודה הקשה תשתלם בסוף!

4 תגובות:

  1. רחל, ריגשת! התחושה הזאת של החיפוש תמידי, לא להתאהב בעבודות של עצמך, לא לפחד מה"מכוער" - כל אלה בעיניי התכונות החשובות של אורבן סקטצ'ר אמיתי! הרישומים מקסימים ומרגשים לא פחות - רואים את החופש ואת ההנאה. אוהבת מאוד!

    השבמחק
  2. תיארת חוויה כל כך מוכרת. שחרור היצירה!

    השבמחק
  3. התגובה הוסרה על ידי המשתמש שכתב אותה.

    השבמחק
  4. התייר הבריטי מהמם. גם השאר!

    השבמחק