יום גשום בשוק הפשפשים

אפילו ביום גשום יש בשוק הפשפשים ביפו שפע של "מודלים" :)

מוזיקה ומזכרות מהילדות ברחבת הסינמטק

אז מה היה לנו ביציאת השרבוט האחרונה ברחבת הסינמטק? השמש הנעימה של דצמבר, פסטיבל הג'אז ברקע, שוק הוינטג', בית קפה מעבר לרחוב וחברתם הנהדרת של סקצ'רים - חברים ותיקים וכאלה שיצטרפו בפעם הראשונה, כולם נגועים בחיידק השרבוט. יכול להיות יותר טוב?

מוזיקאית נהדרת הייתה שרה שירים נפלאים בכניסה לשוק. התישבתי על ריצפה וכאילו נכנסתי לתוך הסרט עם פסקול יפהפה.

הסתובבתי בין דוכני השוק, נעצרתי ליד הדוכן של מזכרות מברית המועצות. היו שם סיכות דש של פיונרים, בדיוק כמו שהיה לי בילדות! המוכר ניגש אלי, פניתי אליו ברוסית והוא התחיל להציג לי את הסחורה: "כל הסיכות שלי מקוריות, יש גם מדליות של מלחמת העולם השניה, כובעים של צבא האדום - מתנה נהדרת לנובי גוד (שנה אזרחית חדשה)". שאלתי אם אני יכולה לצייר אותו. "לא! לא!"- אמר לי. "למה? אני מציירת יפה!" - הראתי לו את הסקצ'בוק שלי. "כן, אבל לא בא לי לעמוד בלי לזוז" - אמר. "אתה יכול לזוז, אין שום בעיה" - הרגעתי אותו וקיבלתי אישור לצייר. "לא באים לפה מספיק אנשים" - התלונן המוכר. "איך קוראים לך?" - שאליתי. "בוריס" - ענה. "נעים מאוד. מרינה. אני אפרסם אותך בבלוג שלי!" - הבטחתי לבוריס. והינה, אני מקיימת. תבואו לדוכן של בורס ולא תתצטערו! ;)

אחר כך חזרתי לרחבת הסינמטק וניסיתי את הדיו והמכחול של קסניה.

היה כל כך כיף, הזמן עף כרגיל, אני חייבת לחזור לאזור הזה שוב! 

יציאת שרבוט לילית - Drink&Draw

אני לא יודעת מי המציא את השילוב המוצלח הזה - Drink&Draw, אם בכלל. מכיוון שסקטצ'בוק תמיד איתי בתיק, זה טבעי בשבילי לשלוף אותו בבתי קפה וברים. מקומות האלה מושלמים לשרבוט - אנשים שקועים באוכל ובדיבורים ולא שמים לב שהם הופכים למודלים.

אז החום של הקייץ הכריח אותנו להזיז את היציאת השרבוט שלנו ללילה ונפגשנו באחד המסעדות שבשוק הפשפשים ביפו - מקום תוסס וכיפי.

זה היה שרבוט באוירה קצת שונה - גם התאורה הלילית, גם ההמולה שמסביב וגם... קצת אלכוהול, שלי אישית עוזר "להשתחרר".

השרבוט הראשון - לפני שהחשיך

 חברי-סקטצ'רים

ועוד כמה סקצ'רים שקועים בעבודה :)

היה כיף אדיר, שילוב מנצח, נראה לי שמנחזור למתכונת הזאת מדי פעם :)

Ink & Beer

Ink & Beer

Thursday evening, rushing from work to pick up my "tools" and then to no.18 bus to get to Jaffa on time to meet the rest of the sketchers. Getting lost in maze of streets surrounding the market and finally arriving to "Sifo" on Nahman 3 st. to find the group busy and quite, each in his own sketchbook. Man, I'm late again :( 

Sitting, greeting the those who are deep into their work (and second glass of "Goldstar"), taking a big breath and starting the fight. A strong espresso suppose to lift my energy up but the 500ml beer gets me all mellow. Its been a long week and I'm tired. So, I'm letting my mind taking a nap and allowing my new Lamy Safari pen do the work for me. And it does. The ink flows freely, the beer follows. 

ושוב בשוק הפשפשים

זה אחד המקומות האהובים עלי ביותר, הרגשתי פשוט שמחה גדולה להגיע ולרשום שם,  הרבה תנועה והרבה אנשים בשישי בבוקר בבתי קפה ובין הדוכנים, גם אלה המאולתרים שברחבה ממול מרכז עמיעד שם כל מיני טיפוסים מציעים את מרכולתם, פרושה על המדרכה, ערבוביה של חפצים, שלפעמים השילוב ביניהם אירוני ומעלה חיוך,

תפסו את עיני בעיקר רוכלים "קטנים", אדם מבוגר שמציע למכירה חמישה זוגות נעלי עקב ישנות, או אשה זקנה בבגד ירוק שמנסה למכור קערת זכוכית ועוד מספר דברים לא ברורים, אותה הספקתי דוקא לרשום,

אדם בכובע רב חובל מוכר מקטרות,

בכל פעם נראה לי השוק אחר, לחזור לכאן שוב ושוב..

ה sketch crawl הראשון שלי

מאחר וכבר כמה חברות וחברים תרמו לבלוג-החלטתי גם אני לתרום.כפי שהכותרת מציינת-זאת ה"זחילה" הראשונה שלי עם קבוצת הurban sketchers. קצת חששתי לפני המפגש - אבל דקה לאחר שהתישבתי ליד השולחן-הרגשתי בנח.פגשתי חבורה של אמניות ואמנים  מוכשרים  נחמדים ומפרגנים.החבורה לא בזבזה זמן-הפנקסים נשלפו - והשרבוט החל.
לאחר זמן התפזרנו וקבענו להפגש לאחר כשעתיים.כאן התחיל הקושי שלי-אני רגיל לצייר עצים ובתים-לא שוק תוסס והומה מאדם.הכל זז.הבנתי שאני עדיין לא יכול להתמודד עם ציור של קבוצות-והחלטתי לצייר דמויות מעניינות-דבר שהיה שם בשפע.קיבלתי אומץ ועמדתי מול האנשים שציירתי-באמצע ההמון. תמיד חיפשתי פינות כדי שלא יראו אותי מצייר-גם בגלל החשש מחדירה לפרט-אך בעיקר הפחד ממה יגידו-מהביקורת.פתאום-לא היה אכפת לי.איזה כיף.למרבה הפתעתי-לא עניינתי כמעט אף אחד-הרגשתי כמו רואה ובלתי נראה.לסיום שני אנקדוטות מאנשים שכן שמו לב.הראשון היה בעל בסטה שבא אלי באסרטיביות ודרש לראות מה אני כותב-בטח חשב שאני ממס הכנסה-ונרגע כשראה שאני מצייר-
השניה הייתה בחורה שעמדה מאחורי ואמרה לחבר שלה-תראה-הוא מצייר את האיש ההוא.שאלתי אותה-בצחוק-את רוצה לקנות? והיא ענתה-ברצינית-למה שארצה לקנות ציור של איש כל כך מכוער? (זה האיש בציר השני-אני לא כל כך שולט בטכניקה של הבלוג)

         תודה לכל המשתתפות ומהמשתתפים -ובמיוחד למרינה -ולהתראות בפעם הבאה

מציאות משוק הפשפשים

שוק הפשפשים ביפו - אחת המקומות האהובים עלי ביותר! רהיטים ותכשיטים, צעצועים וספרים, ממזרח וממערב, יפים ומכוערים - הכל מעורבב ביחד וכך גם האנשים - אלא שבאו למכור, לקנות או סתאם להסתובב ולספוג אווירה.

ביום שישי הזה היה לי כיף כפול, כי אנחנו קבענו בשוק מקום מפגש ליציאת השרבוט החודשית שלנו. אז במקום לחפש דברים לקנות הייתי עסוקה בלחפש סיפורים לשרבט, וכמעט לא הייתי צריכה לזוז מהמקום בשביל זה!

התחלנו על כוס קפה עם חברי שרבטנים, כל כך כיף לפגוש חברים ותיקים וגם חדשים, וכמובן, לקשקש :)

תפסתי את רחל על רקע של רחוב

נקודת מבט על בית הקפה שישבתי בו קודם

שוק מאחורי בית קפה

שוק מנקודה אחרת

לוח מודעות צבעוני

מבט מלמלא

אני באמת ברת מזל, קיבלתי הכל ביום אחד - חברה מושלמת, מקום מושלם ופעילות מושלמת - יש משהו יותר טוב מזה?

אז נתראה בעוד חודש במקום אחר!

בא לשכונה בחור חדש.....

שלום חברים,
אני חדש בקבוצה, שוק הפשפשים הוא לי המפגש השני, ובכלל- אני חדש בתל-אביב. הכל עדיין נראה לי טרי ושונה, ועם זאת מדובר בישראל. חייתי פה כ-32 שנים ואני אוהב את המוכר והישן. עם זאת, פעמים מעטות מדיי נעצרתי להביט, לא סתם להסתכל, ולתרגם את המציאות לנייר. ניקח את מקרה שוק הפשפשים משישי האחרון כהסבר לכך שפשוט מאוד קשה לי לשבת ולרשום קצת מציאות: מאות אנשים, אלפי פרטי סחורה צבעוניים, תנועה מתמדת, קקפוניה ארכיטקטונית. איך לעזאזל אפשר לתאר את הכל? על אילו פרטים מוותרים? כשאני סוף סוף מניח את העיפרון על הנייר אני שונא את מה שיוצא. אבל אני קשוח, שירתתי בקרבי, אני לא אוותר! ואני עושה עוד רישום. ועוד אחד. מנסה להתיש את המבקר הפנימי. ולאט לאט אני מתחיל אפילו להנות. בתום שלוש השעות אני כבר תשוש. אבל שמח. אני מרגיש שכל ניסיון כזה לתאר את המציאות על הנייר משפר את יכולותיי כמאייר ובהחלט עוזר לי ללמוד להבין וגם לאהוב את הבלגן בו אנחנו חיים.

Hey all,

I'm new to the group, the “Flea Market” is only my second encounter with Y'all, but I'm also quite new in Tel-Aviv. Everything still seems fresh and different, but still - it is Israel we're talking about - I've lived here about 32 years and I love the old and familiar. However, it is not too often that I stop to observe, not just to look, and to translate reality onto paper. Using last Friday's Flea Market meeting as an example, I'll try to explain why is it so very hard for me to just sit down and sketch some reality: hundreds of people, thousands of colorful merchandise pieces , constant movement, architectural cacophony. How the hell can one sketch it all? What details should I drop out? When I finally start moving the pencil on the paper I hate what comes out. But hey, I'm tough, I served in “Kravi”, I will not give up easily! And I try again. And again. Essentially I'm trying to wear down the internal critic. And then, little by little I begin to enjoy the process. After three hours I'm quite exhausted. But pleased. I feel that this attempt to describe the reality on paper improves my abilities as an illustrator and certainly helps me learn to understand and love the mess in which we live.

שירבוטים ושקשוקה

נפגשתי עם יוליה, אדריכלית ושרבטנית ממוסקוה, שמטיילת עכשיו בארץ, לשירבוטים וקישקושים. הסתובבנו קצת ביפו בשוק הפשפשים וישבנו להצטנן ב"פועה". אכלנו שקשוקה וציירנו, היה נורא כיף! למרות החום :-)

דרך אגב, יוליה שירבטה המון כאן, כדאי להציץ.

שרבוטים בשוק הפשפשים

אז מה אפשר לשרבט בשוק פשפשים... סגור? נכון שדוכנים סגורים ומוזר לראות את הסמטאות המוכרות שבדרך כלל עמוסות והומות אנשים פתאום שקטות וערמות. אבל זה היה דווקא מצב מאוד נוח בשבלינו - שרבטנים.
לא הייתה בעית חניה לשם שינוי :-) ובתי קפה סיפקו לנו תחנות נוחות לזוז בין נקודות מבט שונות.

התחלתי בפועה, שסיפקה מלא טיפוסים לכולנו

לא התאפקתי וציירתי את דורון ושי שקעוים משהו...

עזבתי את כוס הקפה שלי ומצאתי את הפינה הזאת

עוד פינה - עם העפרון המולטיצבעוני שלי ;-)

היה נהדר, ואני לא יודעת מה יותר כיף - השרבוטים עצמם, או כל מה שמסביב! (יש תמונות כאן)
הקיץ התחיל ואנחנו מתכננים את המפגש הבא בחוף הים. אז תכינו בגידי ים!

אני וגלי בשוק הפשפשים

מהר מהר, לפני שאספיק להתחרט, והביקורת העצמית תנצח(לא דומה, האנטומיה ככה ככה וכ"ו), אני שולחת.

היה כיף היום בשוק הפשפשים, בעיקר בקפה פועה, אני וגלי נהנינו עד מאד, אני ציירתי,
התענגתי על הרטרו המוקפד מסביב, ה"טוש-מכחול" תפס לו חיים משל עצמו,
גלי גזרה והדביקה תלבושות בהשראת יושבי בית הקפה, אחר כך פיצה(איטלקיה בפשפשים), וגלידה(כפיתולינה),
החיים הטובים. נתראה בפעם הבאה.

שוק הפשפשים וקפה פועה

אחד המקומות האהובים עלי ביותר, שוק הפשפשים,
בשבת שקט,
בתי הקפה מלאים אבל הרחובות שלוים יותר מביום חול ואפשר לשים לב לקשתות לחלונות המסוגננים, ובקפה פועה האנשים והפרטים הקטנים מושכים את העין..