יום שני, 27 במרץ 2017

סוף שבוע במדבר

את הסופ"ש האחרון ביליתי בערבה, במקום מקסים שנקרא מואה נווה מדבר, כפר אקולוגי שמעבירים בו סדנאות שעוסקות בחיבור בין גוף ונפש. אחחח איזה שקט... ביליתי שעות בלשכב על הערסל ולהתבונן בעלים שביני ובין השמיים. בלילה חושך מצריים והשמיים ענקיים ומלאי כוכבים. 
ציירתי הרבה, וזה קצת מצחיק כי רוב הרישומים לא כ"כ טובים, אבל נהניתי לצייר כמו שהרבה זמן לא נהניתי. מה זה אומר? שהנאה היא לא מדד לאיכות? שכדי להגיע לתוצאות טובות אני צריכה לסבול קצת? שקשה לצייר מקומות יפים? אולי אני צריכה להיות יותר מנותקת מהסביבה כדי להצליח לצייר אותה באופן מדויק. לא רציתי להתנתק שם, רציתי להיות לגמרי בתוך.
לא הצלחתי להעביר את ההתרשמות שלי מהמקום בציור, אבל הייתי בדרך לשם. אם היו לי עוד יומיים שלושה, אני חושבת שהייתי מצליחה להפריד בין להיות חלק מהחוויה לבין לצייר אותה, ומוצאת את הכלים המתאימים ואת הגישה הנכונה כדי לבטא את מה שהרגשתי שם.









אני חותמת בהתנצלות: זה לא רישום עירוני, אבל זה כן רישום מהתבוננות, וזו גם תזכורת לכך שלפעמים צריך לצאת מהעיר ומהמטלות הלא נגמרות וסתם להיות - בלי לו"ז ובלי צריך.

יום שישי, 24 במרץ 2017

Family Pictures תמונות משפחתיות




ביום הורים בבסיס טירונים

קונצרט תלמידים לפסנתר

סוף היום, נרדמה על הספה

יום חמישי, 23 במרץ 2017

אודה קצרה לזבל

מכיוון שעבר שבוע מאז המפגש הזה ב-urban sketchers, אני מצליחה להבין מה קרה לי בציורים הפעם. 

1. דברים שלמדתי לפני שנה וחצי אצל מורה הנהדרת אנה לוקשבסקי מתחילים להתיישב, וביניהם - הפורמט צריך להיות גדול.
2. חומר קובע, או לפחות מוביל. אני כבן אדם שמנסה להבין כל הזמן, מוצאת את עצמי כבולה. אז בשבילי החומר שאי אפשר לשלוט בו - הכי טוב.
3. אפשר לצייר עם כל שטות, ויש המון שטויות על הכביש. זבל, שברים, ענפים. הידד לזבל!




























Love you all
Ksenia

יום שלישי, 21 במרץ 2017

שרבוטים מפלורנטין

אני מאוד אוהבת לשרבט באזור של שכונת פלורנטין. אפשר לעצור בכל מקום ורק להמתין - הסיפורים יבואו בעצמם.
מבט על השדרה
המאפיה המקומית


חומוס אחרי המפגש
היה כיף כרגיל להפגש עם קבוצת הסקצ'רים בשדרות וושינגטון, לשרבט ביחד ובסוף לראות את כל האושר של הנקודות המבט השונות על האזור!

יום ראשון, 26 בפברואר 2017

שרבוט-ריקוד

למפגש החארון שלנו קראתי שרבוט-ריקוד. לא במקרה המילים כנראה התחרזו. הוזמנו על ידי רונית אדלמן לרשום מהתבוננות את השיעור של הקבוצה בהנהלתה, שרוקדת בשיטת ריו אביירטו. אני אוהבת לצייר תהליכים, אנשים בתנוע - זאת משימה מרתקת באמת, וכמובן שמחתי לקפוץ על ההזדמנות. אך השילוב עם הריקוד, ואלי עם הריקוד הספציפי - חופשי, מחובר מבפנים החוצה, חיזק את החוויה פי כמה והעלה אותה למימד אחר.
אז אני חושבת שכן אפשר להעביר אנרגיה, רגש, תחושה ברישום מהיר ואקספרסיבי. עבורי השרבוטים האלה כמו זכרון בבקבוק - כשאני מתבוננת בהם אני יכולה שוב לטעום קצת את הטעם של החוויה. היה כיף אדיר! ואפילו הצטרפתי קצת לריקוד ;) 
המפגש הבא של שרבוט-ריקוד בדרך, תהיו מוכנים!













יום שני, 6 בפברואר 2017

מונוכרומטיזם

רישומים שעשיתי לפני כמה חודשים, בסוף הקיץ. הקו המינימליסטי משקף את הצמצום והשלווה שחיפשתי אז. עכשיו אני מרגישה אחרת לגמרי, אמצע שנה והראש מלא במחשבות תכנונים פרוייקטים... לעומת כל הבלגן, בשקט של המונוכרומטיות יש משהו שממקד ועושה סדר.

בגינה שלנו

פינה בשכונה

בבית (וגם: טיפה של אדום בתוך כל המונוכרום הזה)

רחוב בכרכור

אותו רחוב במבט מעט שונה


אנשים בפארק

תזכורת לעצמי: לא להסתנוור, לא להיות מוסחת. למצוא נקודות של שקט בתוך הבלגן היומיומי.

יום ראשון, 5 בפברואר 2017

עתיד משותף

אתמול בערב השתתפתי בצעדת מחאה משותפת לערבים ויהודים בתל אביב - בעד השוויון ונגד הגזענות. אפשר לקרוא לזה נאיביות, אבל אני מאמינה שרוב האנשים סך הכל רוצים לחיות ביחד בשלום ושיש לנו הרבה יותר במשותף. ושזאת הדרך היחידה להגיע לחיים שפוים במקום הצפוף הזה. היה משהו מאוד אופטימי באנשים האלה שהלכו ביחד בלב תל אביב. 
כרגיל, ניגשו אלי לראות מה אני מציירת. קיבלתי תגובות מפרגנות גם מיהודים וגם מערבים - הינה הוכחה הראשונה שאני צודקת ;)



יום שלישי, 17 בינואר 2017

רוטשילד פינת שאנז אליזה

קבענו את יציאת השרבוט האחרונה שלנו בתחילת שדרות הרצל. כמה ימים לפני באנו לשם עם נתן כדי לבדוק את הלוקיישן. התחלנו מכוס קפה בDaDa&Da הטרנדי. כל השולחנות הקטנות האלה שפנו אל השדרה והמון צרפתית ברקע בגלל קרבת המכון הצרפתי, נתנו לי להרגיש שאני יושבת באמצע של שאנז אליזה.

אחרי זה ירדנו ברחוב הרצל בחיפוש אחרי משהו פחות נוצץ ויותר אותנטי. לבסוף מצאנו ספסל שממנו נשקף נוף על כל הרחוב עם מגדל שלום האייקוני ברקע וכל הערבוב הצבעוני של אנשים, ריחות, קולות וצבעים לפנינו.
אלה שרבוטים שעשיתי ביום המפגש - השדרה במקומות שונים נראה כל כך שונה!
לצייר את האנשים שמחכים לאור ירוק - מאתגר
הזוג המבוגר שישב מולי בספסל בכלל לא שם לב שאני מציירת אותם - הם היו שקועים בדיבורים וקפה
המזרקה הבודדה - נראת רגוע ליד השדרה הצבוענית
 זה היה יום נהדר, מזג אויר מושלם וחברה כיפית כרגיל!

יום ראשון, 15 בינואר 2017

סוף שדרות רוטשילד שמאלה

נקודת המפגש שלנו הפעם בפינת רוטשילד הרצל זימנה לי התלבטות: צפונה לשדרה המפונפנת או דרומה לרחוב הרצל המג'וייפ? האנטי-אסתטיקה של רחוב הרצל מעניינת אותי יותר ואני מחליטה לנסות לצייר שם. אני מתחילה לשוטט ברחוב וקולטת שקל זה לא יהיה. המקום עמוס, רועש, מלוכלך והכי גרוע זה שאין איפה לשבת! אני ממשיכה להתקדם במורד הרחוב והנה הפלא ופלא: ספסל! אני מתמקמת עליו בשימחה ובודקת מה רואים מכאן. לעיני נפרש לונג שוט מרהיב שמעליו מתנוסס מגדל שלום המיתולוגי ולמטה ברדק לא נורמאלי שכולל מכוניות תקועות בפקק, הולכי רגל טרודים בעינייניהם, בעלי עסקים קשי יום, חנויות מיושנות, ובעיקר הרבה רעש ובלגן. זהו, אני מסודרת לשעה הקרובה.



בהמשך שיטוטי ברחוב הרצל משך את עיני חלון ראווה של חנות בגדים עלובה עם תצוגה של בובות קטומות ראש תלויות על אנקולים כבאיטליז עוטות בגדים לא אופנתיים בעליל. להפתעתי החנות נהנתה מזרם לקוחות לא קטן.


משם נדדתי לרחוב נחלת בנימין שבו עלי להודות לא ביקרתי שנים רבות, וכמדומני הפך להיות היפסטרי ביותר. מסעדות, ברים, גרפיטי ותל אביבים צעירים ומגניבים בכל פינה.


בין מקומות הבילוי פזורות חנויות הבדים הידועות של נחלת בנימין, לייד אחת מהן עצרתי. בחלון הראווה שלה ניצבו שתי בובות חסרות ראש עטויות שמלות רבות רושם מבדים כבדים מעוטרים כהוגן  וליידן אגרטל ובו זר פרחים מלאכותיים מאובק. ממש מכרה זהב לשרבוט!


מצאתי שהרחובות המצטלבים עם השדרה מלאים בהפתעות ועיניין ונהנתי מאוד לשוטט בהם ולאסוף רשמים. אמנם לא הספקתי לצייר בשדרה עצמה הפעם, אבל בהחלט ארצה לשוב אליה בהמשך ולמלא את החסר. הציורים של החבורה היו כמו תמיד מגוונים ומרשימים בצורה בלתי רגילה. תודה ענקית למרינה על הארגון והיוזמה. היה כיף אדיר!!!

שלכם,
ניצן