הציפיות שלי מרודוס היו נמוכות. זו פעם ראשונה שנסעתי לשם ודימיינתי מקום ואווירה בסגנון השיר של דדי דדון מארץ נהדרת...
"רודוס, בלגן ברודוס, רק אני ולוקוס ו-500 רוסים". לשמחתי הופתעתי מאוד לטובה!
שכרנו
וילה דרך Airbnb באיזור הדרום מזרחי של האי במחיר של צימר מליגה נמוכה בצפון. בבוקר הראשון יצאנו לחקור את החוף הסמוך, מרחק 400 מטרים מהוילה. זהו חוף לא מוסדר שמגיעים אליו בשביל עפר קצר. הפתעה! חוף רחב ידיים, ענקי ממש, ריק לגמרה, כלב לא עובר שם, מיים צלולים ושקטים וסירת דייגים אחת קשורה בחבל.
בשעות הצהריים המוקדמות נהיינו רעבים והחלטנו ללכת ל
מסעדת חוף קטנה שנמצאת 3 דקות נסיעה מה"חוף שלנו". המקום התגלה כמוצלח מאוד והפך עד מהרה לשכונתית הקבועה שלנו במהלך עשרת ימי החופשה שבילינו שם.
זה המראה מהמסעדה לכיוון החוף. למרות שהיינו שם באוגוסט בשיא עונת התיירות המקום היה ריק כמעט לגמרה.
רק לקראת השעה 14:00 התחיל להתמלא שם במקומיים ובתיירים וזה היה משמח מפני שכבר התחלתי לחשוש לפרנסת בעלי המקום!
את הציור הזה ציירתי ב
מפרץ סנט פול שנמצא בעיירה לינדוס. זהו מקום סופר מהמם שנראה לקוח היישר מהבורדים הכי מנקרי עיניים בפינטרסט. מפרץ קטן צלול וכחול מוקף סלעים וצוקים שעליו חולשת האקרופוליס של העיר. המקום כל כך יפה שלא משנה לאיזה כיוון ובאיזו זווית תכוון את האייפון – תיצא שם תמונה מדהימה. אז להצטלם היה קל, לצייר קצת יותר קשה. אני מרגישה מחוייבת להעביר את יופיו של המקום ומרגישה שהציור לא "יפה" מספיק לעומת המקום עצמו.
את פארק המיים של רודוס היה לי הרבה יותר קל לצייר. מוסיקת טראנס בפול ווליום בעשר בבוקר. הקהל מורכב ברובו מבני נוער וצעירים בשנות העשרים ופחות ממשפחות עם ילדים. הבנות שלי (8 ו-12) הסתדרו שם יותר ממצויין. למעשה כמעט לא ראיתי אותן במשך 8 שעות בהן ישבתי בצל אפי תחוב בספר עב כרס.
לאחר בילוי של יום שלם בפארק המיים בחרנו לבלות יום רגוע בבית
במזגן
ובחוף הצמוד שלנו.
חוף מיוחד נוסף שביקרנו בו במהלך החופשה,
פרסוניסי, מהווה נקודה אטרקטיבית לגולשי האויר והים בגלל הרוחות החזקות המנשבות בו. בהחלט אטרקטיבי גם לסקצ'רים, אבל צריך לשמור טוב טוב על הניירות, הכל עף שם!
גם הבנות שלי נדבקו בחיידק הסקצ'ינג ולכל טיול שיצאנו לקחנו איתנו את הסקצ'בוקים שלנו, תפסנו פינה בצל ושרבטנו במרץ. כאן אנחנו מציירות בספוט מרשים ביותר,
טירת מונוליטיס המשקיפה על הים האגאי (הציור מהמקום הזה מופיע הראשון בפוסט למעלה).
הכי כיף זה כמובן לחזור הביתה. לנו לפחות. הבנות המסכנות עפו ישר לבית ספר...
