פיסת קרקע פנויה

ליצור רישום או שרבוט מענין בשכונה כמו שלנו לא קל.לכן אני תמיד מחפש גן ירוק או עצים או מנופים,כדי לשבור את הקווים הישרים והמשעממים של בניני המגורים-שדומים להפליא,וכן להוסיף צבע חי לציור.לאחר הגשם הרב שירד החלה פריחת הסביונים-לא צהוב כמו חרציות ולא אדופ כמו פרגים-אבל בכל אופן צהוב ירקרק שמחיה את הנוף האורבני.אני שמח שעוד לא גמרו לבנות על כל המגרשים-ונשארו פינות מענינות.

לצייר אנשים בלי שירגישו

        אני אוהב לצייר נוף-גם נוף אורבני.לצייר נוף יש יתרונות-הוא לא זז,קם והולך ולא מרים את הראש ורואה מה אתה עושה.רגעים שעבורי אינם נעימים כשאני מצייר אנשים,במיוחד כשהם נגשים לראות את התוצאה-שהרבה פעמים לא מדויקת ולא מחמיאה-אני משרבט-לא מצלם.

       אתמול ישבתי על ספסל בשכונה וציירתי ערוגת פרחים ובתים.פתאום שמתי לב שהתישבו בספסל לידי שני גברים.לא עמדתי בפיתוי-הפכתי דף ורשמתי במהירות.אני חושב שהם לא הרגישו.

שארית הפרדס

אני גר בשכונת כפר גנים בפתח תקווה.אני אוהב מאד לשרבט.ואני אוהב לצייר את הסביבה בה אני חי.לכאורה סביבה מאד משעממת.אבל עם הזמן למדתי למצוא נושאים מענינים גם בסביבה החד גונית.יש בנינים מענינים-יש גנים ויש אנשים.לפני כמה ימים ציירתי עץ הדר בודד שגודל בגן בשכונה-זכר לפרדס שהיה כאן.פרסמתי אותו בקבוצה של כפר גנים בפייסבוק.ואז כתב לי דורון מהאתר שיש פרדסון קטן בשכונה-האם אוכל לצייר אותו-כי בקרוב הוא עשוי להיעלם.הלכתי-ראיתי ושבטטי.מקום שעברתי בו פעמים רבות ולא שמתי לב לפוטנציאל הציוי שלו.
הרישום הראשון-העץ הבודד בגן
השני והשלישי -הפרדסון בין הוילות