יום שני, 27 במרץ 2017

סוף שבוע במדבר

את הסופ"ש האחרון ביליתי בערבה, במקום מקסים שנקרא מואה נווה מדבר, כפר אקולוגי שמעבירים בו סדנאות שעוסקות בחיבור בין גוף ונפש. אחחח איזה שקט... ביליתי שעות בלשכב על הערסל ולהתבונן בעלים שביני ובין השמיים. בלילה חושך מצריים והשמיים ענקיים ומלאי כוכבים. 
ציירתי הרבה, וזה קצת מצחיק כי רוב הרישומים לא כ"כ טובים, אבל נהניתי לצייר כמו שהרבה זמן לא נהניתי. מה זה אומר? שהנאה היא לא מדד לאיכות? שכדי להגיע לתוצאות טובות אני צריכה לסבול קצת? שקשה לצייר מקומות יפים? אולי אני צריכה להיות יותר מנותקת מהסביבה כדי להצליח לצייר אותה באופן מדויק. לא רציתי להתנתק שם, רציתי להיות לגמרי בתוך.
לא הצלחתי להעביר את ההתרשמות שלי מהמקום בציור, אבל הייתי בדרך לשם. אם היו לי עוד יומיים שלושה, אני חושבת שהייתי מצליחה להפריד בין להיות חלק מהחוויה לבין לצייר אותה, ומוצאת את הכלים המתאימים ואת הגישה הנכונה כדי לבטא את מה שהרגשתי שם.









אני חותמת בהתנצלות: זה לא רישום עירוני, אבל זה כן רישום מהתבוננות, וזו גם תזכורת לכך שלפעמים צריך לצאת מהעיר ומהמטלות הלא נגמרות וסתם להיות - בלי לו"ז ובלי צריך.

יום שישי, 24 במרץ 2017

Family Pictures תמונות משפחתיות




ביום הורים בבסיס טירונים

קונצרט תלמידים לפסנתר

סוף היום, נרדמה על הספה

יום חמישי, 23 במרץ 2017

אודה קצרה לזבל

מכיוון שעבר שבוע מאז המפגש הזה ב-urban sketchers, אני מצליחה להבין מה קרה לי בציורים הפעם. 

1. דברים שלמדתי לפני שנה וחצי אצל מורה הנהדרת אנה לוקשבסקי מתחילים להתיישב, וביניהם - הפורמט צריך להיות גדול.
2. חומר קובע, או לפחות מוביל. אני כבן אדם שמנסה להבין כל הזמן, מוצאת את עצמי כבולה. אז בשבילי החומר שאי אפשר לשלוט בו - הכי טוב.
3. אפשר לצייר עם כל שטות, ויש המון שטויות על הכביש. זבל, שברים, ענפים. הידד לזבל!




























Love you all
Ksenia

יום שלישי, 21 במרץ 2017

שרבוטים מפלורנטין

אני מאוד אוהבת לשרבט באזור של שכונת פלורנטין. אפשר לעצור בכל מקום ורק להמתין - הסיפורים יבואו בעצמם.
מבט על השדרה
המאפיה המקומית


חומוס אחרי המפגש
היה כיף כרגיל להפגש עם קבוצת הסקצ'רים בשדרות וושינגטון, לשרבט ביחד ובסוף לראות את כל האושר של הנקודות המבט השונות על האזור!