אנשי הרכבת הירושלמית

יום שישי בבוקר של אמצע אוגוסט. חם ומסנוור ברחובות של ירושלים. תנועה של אנשים שמחזיקים תיקיות ציור ביד זורמת לכיון של בניין כלל. לאחר זמן מה הם מתפזרים בתחנת הרכבת ומתחילים לצייר את הסביבה.

ובכן, זה נראה כמו התחלה של יציאת שרבוט שגרתית, אבל בכל זאת, כ30 איש, רובם לא מירושלים, טרחו ועלו לעיר הבירה בבוקר של יום שישי קייצי למדי, ומציירים במרץ בתוך ההמון הירושלמי הלוהט.

זה היה מפגש מיוחד ומרגש, יוזמה של מארגני אירועי ״אאוטליין - איור ומילים בירושלים". באנו לרשום לקראת התערוכה הקבוצתית ״אנשי הרכבת״ - שיתוף פעולה עם סיטיפס - הרכבת הקלה בירושלים. התערוכה הפעם לא תוצג בגלריה, אלא תשתלב במרחב העירוני - הרישומים שלנו יודפסו בהגדלה ויוצגו בתחנות הרכבת הקלה, מה שמאוד מתאים לרוח האורבן סקטצ'ינג.

היה כיף אדיר לשקוע לאט לאט לתוך הסביבה, להרגיש לזמן מה שגם אני שייכת לסרט הזה - ממתינה לרכבת, מקשיבה לנגני רחוב, ממהרת לשוק לעשות את הקניות הארונות לפני שבת... בירושלים כל אחד קצת מוזר, כך שנראה לי הרגשתי הכי טבעי לעמוד באמצע הרחוב, בין דוכן החבדניקים שהזמינו להניח תפילין, מקבצי נדבות, זמר בלוז, ולצייר את כל זה. "כמה עולה שתציירי אותי?" "גברת, פה זה מסעדה! נראה לך בסדר שתשבי תלכלכי את השולחן עם הצבעים שלך?" "ציירת אותי? אני כל כך שמן?" אלה רק חלק מהפניות שקיבלתי באותו היום. 

הינה מה שהספקתי לתפוס. הזמן עבר במהירות האור. אני חייבת לחזור!

ארקדי מגומל (בלרוס) דיבר בלי סוף, התלונן לי שהוא כבר לא צעיר כדי ללכת לנגן בחתונות ומסיבות בלילה, ושלהיות מוזיקאי זה לא קל, שאל אותי מה אני עושה עם הציורים . אקורדיון - זה הכלי לדעתו!

החבדניק המבוגר עם הזקן הלבן ניגש אלי וביקש לראות את הציור. "אני כל כך שמן?" נעלב. הילד גם קפץ לראות - "וזה אני?" הוא דווקא היה מבסוט :)

יש מבוגר עם כיפה וטישרט מדליק עם הדפס של אינדיאני ישב מולי, כשהתחלתי לצייר אותו, החליט פתאום לקום ללכת. ראיתי שראה שאני התחלתי לצייר אותו. ביקשתי להשאר עוד קצת והוא הסכים. הוא סיפר לי שהוא איש העולם הגדול, כשהיה צעיר - נסע לאמריקה ונשאר שם ל20 שנה. התגורר בערים שונות - ממזח למערב, אין עיר שהוא לא ביקר. "במה עובדת?" שאלתי. "אני - כולבויניק! היה לי טוב שם!" "אז למה חזרת?" "אישתי נפטרה. .הייתה לי אישה טובה... אני נוסע עוד מעט לאמריקה שוב.." ביקש לראות את הציור. "יפה! ציירת גם את האינדיאני!"

איורי חורף מחממי לב

הסקצ'בוק הגדוש הגיע סופסוף אל הסורק, בזכות מרינה והמרץ.

כמה וכמה איורים מהחורף הנפלא. דמויות, מבנים אורבנים, גנים ופינות חמד.

לא פשוט להעביר אל הנייר את כל היופי הצבעוני הקיים בארצנו, אבל אין ספק שרק ההתבוננות בו כבר מרחיבה את הלב.

חורף חם.

הפארק ובית הכנסת בשכונת ניסן, חדרה. עפרונות צבעוניים על נייר חום. שני בסן

דמויות ירושלמיות משכונת הבוכרים. עט על נייר. שני בסן

פינת הכותל המערבי, ירושלים. עפרונות צבעוניים ועט על נייר חום. שני בסן

פארק בחדרה. טושים על נייר. שני בסן

 מסכים, קשב וריכוז. טושים (פרומרקר) על נייר. שני בסן 

חניון אגד, חדרה. עפרונות על נייר ועיבוד מחשב. שני בסן

חניון אגד #2 חדרה. עפרונות צבעוניים על נייר ועיבוד מחשב. שני בסן

חורף סרוג. צבעי מים ועפרונות על נייר. שני בסן

הוד מעלותו עפרון

אני אוהבת לנסות טכניקות חדשות, לשחק ולערבב כלים מקצועיים וציוד יצירה לילדים זול. זה שומר את הידיים שלי מלעבוד אוטומטית. אבל כשאני רוצה לנוח, אני חוזרת לעפרון גרפית ישן וטוב. הוא יכול לבטא המון ואף פעם לא נמאס עלי!

עין כרם הקסומה

רחובות צרים מלאים בשיירות של תיירים, נזירים וגם משפחות ישראליות. רקפות יוצאות בין סדקים של אבנים, עצים פורחים, ריח מתוק באויר. כנסיות ומסגדים, מנזרים וחנויות מזכרות. עין כרם היא פשוט יותר מדי ציורית וקסומה! היה לי קשה להתמקם ולבחור מה לצייר.

שרבוט ראשון, ליד מעיין מרים, בליווי נגינה של בחור דרום אמריקאי

אחר כך אברנו לסמטה ציורית, מול מקום בשם - דברים אמיתיים

רישום מהיר נוסף באותה הסמטה

המקום הזה תמיד עושה לי טעם של עוד. תודה רבה לכל השרבטנים האמיצים שהרחיקו עד ערי ירושלים, היה לי כיף לשרבט ביחד ולראות מבטים שונים על המקום הזה! כאן אפשר לראות קצת צילומים.

רובע נוצרי בירושלים

נסעתי לטייל לעיר העתיקה ובמקרה לגמרי באחת הסמטאות גיליתי בית קפה, שהבעלים דוברים גרמנית, מנגנת שם מוסיקה קלאסית, בקושי יושבים אנשים ו
החלל יפהפה. מהרחוב בכלל לא מבחינים שזה בית קפה, הפתעה מוחלטת.
ניתן ללחוץ על התמונה לרזולוציה יותר ברורה