רישומים מאינדנגב - Rock & Draw

זאת כבר השנה השניה שאנחנו באים לצייר את אינדינגב - פסטיבל מוזיקת אינדי הכי גדול והכי וותיק של ישראל. הפסטיבל הזה זאת תופעת די יחודית, התחיל כיוזמה פרטית של קבוצת אנשים שאוהבים מוזיקה ושומר על האווירה הכל כך משפחתית ומיוחדת שלו כבר השנה ה-12 ברציפות. 

הפעם החוויה הייתה קצת שונה - באתי למקום מוכר ובאיזה שהוא מקום הרגשתי שחזרתי הבייתה. מלא זיכרונות משנה שעברה צפו באויר וזה עשה הרגשה נעימה. הכל היה במקומו - המחנה של האוהלים, הבמות, המתחמים, הדוכנים של האוכל, וכמובן הנוף המדברי והאויר מלא גרגרי חול. רק שכל זה מלאו צלילים חדשים - המון המון מוזיקה נהדרת ובחלקה הגדול לא מוכרת לי! שלושה ימים הסתובבתי מבמה לבמה וספגתי מה שיכולתי, עם בלוק נייר ועפרונות בתיק. היה כיף אדיר. כאן חלק מהרישמים, מקווה שמצליחים להעביר קצת ממה הרגשתי.

 

מוזמנים להכנס לעמוד שלנו באינסטגרם ולראות את העבודות של כולנו:

https://www.instagram.com/indsketchers/

אנשים שראיתי בכיכר מגן דוד

אני חושבת שכיכר מגן דוד התל אביבית, או בשם הפחות רשמי שלה - הכיכר בכניסה לשוק הכרמל, זה המקום המושלם לשרבוט אנשים מהתבוננות. הכיכר תמיד מלאה טיפוסים שונים ומשונים, האופי שלה קצת משתנה מיום ליום, אך תמיד יש שם את ה"קבועים", שתופסים את הספסלים - אנשים מבוגרים וקשי יום שמעבירים שם את הבוקר שלהם, יושבים כמעט בלי לזוז - המודלים המושלמים! כמעט תמיד יגיעו לשם גם קבוצות צבעוניות של תיירים, ששוק הכרמל הוא אחת התחנות בסיור שלהם. וכמובן הבאים לקנות בשוק, שממהרים עם הסלים שלהם. ביום שישי מתווספים לכל זה גם פרפורמרים מגוונים שמופיעים בכיכר. וגם אנשי חב"ד עם עמדות התפילין שלהם. ביום שישי האחרון היו שם בנוסף גם אנשי האבטחה עם תחמושת מלאה - תודה לטראמפ שסיפק לנו עוד סוג של מודלים נהדרים. בקיצור, יש רק בעיה אחת במקום שכזה - איך מתרכזים ובוחרים מה לצייר? 

לאחר שהסתובבתי קצת וקשקשתי מספיק עם חבריי הסקצ'רים, התיישבתי מול עמדת תפילין - הייתי חייבת לתעד את הטקס המאוד מקומי הזה. גברים צעירים ומבוגרים, תיירים ומקומיים, היו עוברים, משנים את ההבעה על הפנים ועוצרים, מתחברים לרצועות עור שמחוברות לקופסאות קטנות שחורות, קוראים תפילה, וממשיכים לדרכם. היה לזה קצב פנימי. ודפוס ברור. ברגע שהתחברתי לקצב, יכולתי לצפות לתנוחות והבעות מסוימות, וזה עזר לי לרשום.

בינתיים הפסקול בכיכר התחלף ובמרכזה התייצב זמר שחור וכריזמטי ששר את הלהיטים הלועזיים הכי מרגשים בחן ובכישרון רב. בסוף המופע שלו הוא נתן נאום שלא היה מבייש מנהיג מדינה נאורה. פשוט היה לו את זה! 

התחלתי את הרישום שלי מהזמר, לאט-לאט המשכתי למלא את הכיכר מסביבו. כמו ציידת מנוסה חיכיתי לטיפוס מעניין שיעצור להקשיב ולכדתי אותו לתוך המחברת שלי. הזוג הרוקד הופיע כשכבר לא היה לי מקום בשבילו, אז פשוט התחלתי לצייר מעל האנשים האחרים, לקחתי סיכון ב"להרוס" את הרישום, אבל בסופו של דבר הoverlay- שנוצר ברישום שיקף את ה-overlay של אנשים, קולות, ריחות וחושים שהיה במציאות. זה מה שהיה חסר לרישום היותר מדי נקי שלי.

את הרישום האחרון עשיתי ליד עמדת חב"ד השנייה, ברקע רואים את הפרפורמר החדש שהחליף את הזמר השחור - נער שמנמן וכעוס ששר ראפ פרי עטו עם מילים מאוד מטרידות.

רשמתי אותו עוד פעם, יותר מקרוב, הוא היה בהחלט טיפוס. הוא היה לבוש בבגדים ורודים וירוקים זוהרים, בחרתי בשבילו שני טושי-מכחול בוורוד ובירוק. אני אוהבת להתאים את הכלי למודל. חבל שלא הספקתי לרשום את הטקסטים שלו.

היה כל כך כיף וגם מאתגר, באמת חוויה רב-חושית :)

מוזיקה ומזכרות מהילדות ברחבת הסינמטק

אז מה היה לנו ביציאת השרבוט האחרונה ברחבת הסינמטק? השמש הנעימה של דצמבר, פסטיבל הג'אז ברקע, שוק הוינטג', בית קפה מעבר לרחוב וחברתם הנהדרת של סקצ'רים - חברים ותיקים וכאלה שיצטרפו בפעם הראשונה, כולם נגועים בחיידק השרבוט. יכול להיות יותר טוב?

מוזיקאית נהדרת הייתה שרה שירים נפלאים בכניסה לשוק. התישבתי על ריצפה וכאילו נכנסתי לתוך הסרט עם פסקול יפהפה.

הסתובבתי בין דוכני השוק, נעצרתי ליד הדוכן של מזכרות מברית המועצות. היו שם סיכות דש של פיונרים, בדיוק כמו שהיה לי בילדות! המוכר ניגש אלי, פניתי אליו ברוסית והוא התחיל להציג לי את הסחורה: "כל הסיכות שלי מקוריות, יש גם מדליות של מלחמת העולם השניה, כובעים של צבא האדום - מתנה נהדרת לנובי גוד (שנה אזרחית חדשה)". שאלתי אם אני יכולה לצייר אותו. "לא! לא!"- אמר לי. "למה? אני מציירת יפה!" - הראתי לו את הסקצ'בוק שלי. "כן, אבל לא בא לי לעמוד בלי לזוז" - אמר. "אתה יכול לזוז, אין שום בעיה" - הרגעתי אותו וקיבלתי אישור לצייר. "לא באים לפה מספיק אנשים" - התלונן המוכר. "איך קוראים לך?" - שאליתי. "בוריס" - ענה. "נעים מאוד. מרינה. אני אפרסם אותך בבלוג שלי!" - הבטחתי לבוריס. והינה, אני מקיימת. תבואו לדוכן של בורס ולא תתצטערו! ;)

אחר כך חזרתי לרחבת הסינמטק וניסיתי את הדיו והמכחול של קסניה.

היה כל כך כיף, הזמן עף כרגיל, אני חייבת לחזור לאזור הזה שוב! 

אורבן סקצ'רס כובשים את עפולה!

הוזמנו לצייר בפסטיבל לציור מדרכות 3D בעפולה. אמרתי לעצמי - זאת הזדמנות קצת לצאת מהבועה ולהראות את העצמינו גם בצפון הרחוק. לאחר כמעט 3 שעות נסיעה בפקק אינסופי, אך בחברה נעימה של 3 סקצ'ריות איתי באוטו, סוף סוף נכנסנו לעפולה, בירת העמק! השדרה המרכזית של העיר הייתה מקושטת באורות ומלאה בהתרחשויות - אמני רחוב סגנון טיילת של ברצלונה, נגני רחוב, הפעלות לילדים, דוכני אוכל וכמובן, המון ציורי תלת מימד על המדרכה במרכז השדרה.

זה לא היה קל להתרכז ולמצוע ממה להתחיל, אך ברגע שעשיתי את השרבוט הראשון - פשוט זרמתי בתוך הנהר של הפסטיבל בצורה טבעית, עוברת מאייטם לאייטם. 

המודל הראשונה שלי הייתה בחורה-פסל אנושי, שהחליפה תנוחה ברגע ששמו לה כסף - מודל נוח למדי עבור אורבן סקצ'ר, בכל זאת לא כל יום זוכים לכמה שניות שלמות ללא תזוזה! כמובן שהקהל המסביב לא נשאר סטאטי, אך יש תנוחות שחזרו על עצמם, וזה תמיד מרתק אותי להרכיב את הקהל שלי מהאשים שאני בוחרת שיהיו שם, כאילו לעשות אודישינים למי יכנס לרישום שלי :) בסוף האירוע, כשפרסנו את השרבוטים שלנו להנאת הקהל, בחור אחד ניגש אלי ושאל אם אני מוכרת את הציורים, ואמרתי שלא. ואז שאלתי קצת בצחוק - "כמה אתה משלם?" הוא - אמר - "לא יודע, כמה שצריך, פשוט החברה שלי מצויירת כאן." והצביע על השרבוט של הבחורה-פסל. אמרתי לו - "קח", והושטתי את הרישום. הבחור חייך באושר.

שרבוט השני שלי - קבוצת חבדניקים בריקוד סוחף

תזמורת קלייזמרים שעשתה שמח

מבט על השדרה עם ציורי מדרכות ואשנים שמצטלים ומצלמים

עוד רישומי קהל שמתבונן באמנית רחוב מחליפה תנוחות

היה כיף, שונה, ובאווירה צפונית מרעננת! 

שרבוטים מ"רגע אחד"

ביום חמישי האחרון שוב יצאנו למשימה - שירבוט האירוע "רגע אחד #4 אמנות בחללים לא צפוים". כרגיל השילוב של הופעות חיות, הקהל המגוון והחברה נעימה היה מנצח, הינה מה שאני הצלחתי "לצוד".

הלהקה הנהדרת

הסדרנים והשומרים

נחמד לראות קהל בגילאים מגוונים

הליצן החביב

אנשי הסאונד

עמדת הבירה

היה אירוע נהדר, כרגיל, נפגש בפעם הבאה!

אפשר לראות צילומים כאן.