יום שלישי, 19 ביוני 2018

מסיבת שרבוט לנעמי

זאת הייתה יציאת שרבוט מיוחדת, לכבוד יום ההולדת ה15 של נעמי, אחת הסקצ'ריות הצעירות שבחבורה שלנו. הרישומים של נעמי תמיד נותנים לי השראה - הראיה שלה והיד שלה כל כך טריים ומצליחים לא ליפול לבחירות וגישות אטומטיות.  כולנו נוטים ליפול לתוך האזור הנוחות שלנו, לבחור בכלים והטכניקות שאנחנו "טובים" בהם, ככה שלראות את הקול הצעיר, האמיץ והמלא כישרון הזה תמיד נותן לי השראה.
אורנה, אמא של נעמי, אירחה אותנו בבית המהמם והאמנותי שלהן. היה מדהים לראות איך זמן קצר אחרי שכולם הגיעו, ברכו אחד את השני ופיטפטו קצת, הבית פתאום שקע בשקט והצליל היחיד שנשמע היה רישרוש העפרונות על נייר :)
הפעם הרשאתי לאצמי לשרבט סקצ'רים אחרים, משהו שבדרך כלל אני לא עושה ביציאות השרבוט שלנו.
היה כל כך כיף, הזמן עבר בשניה. ושוב, מזל טוב לנעמי!






יום ראשון, 27 במאי 2018

יציאת שרבוט לנווה צדק

שכונת נווה צדק היא אתגר לא קל לפיצוח עבורי. מצד אחד זהו מקום יפה, אסתטי, נעים מאוד לשוטטות, ממש חלומו של כל סקצ'ר. מצד שני יש משהו לא אותנטי במקום. זו לא באמת תל אביב הקטנה שנחום גוטמן צייר את חולותיה. מדובר בשכונה סופר יוקרתית שכל בית בה שווה עשרות מיליונים. האנשים המסתובבים ברחובות השכונה הם בעיקר תיירים בסיורי צילום, סיורי כתב חידה וכד'.


התחלתי לשוטט ובכוונה התרחקתי לשולי השכונה. הגעתי לרחוב קטן שנשפך לרחוב אילת הסואן, הרחוב הזה היה מג'וייף ואפילו די מסריח. בהחלט איזור הנוחות שלי :) שלפתי דף גדול יחסית שהבאתי איתי (נייר מתנות חום מאיקאה) וציירתי עליו את הרחוב ב"שתי שכבות", למעלה מבט אחד ולמטה מבט לכיוון אחר. אני לא בטוחה שהניסיון ה"אוואנגרדי" שלי צלח מי יודע מה אבל לפחות נהנתי :)



בהמשך חזרתי לכיוון המוזאון, שם משך את עיני ציור הגרפיטי הצהוב הגדול על הקיר. אחרי שהשלמתי את הבתים, ארבתי לדמויות שיעברו ברחוב - אבל הרחוב היה שקט וריק להכעיס. קצת סבלנות - ולבסוף הצלחתי לתפוס כמה עוברים ושבים. 


לסיום ממש עשר דקות לפני הפגישה הקבוצתית שלנו ציירתי סקצ' מהיר על שקית נייר לתפארת הגינון של הוילות היוקרתיות בנווה צדק.


הגיעה הפעם קבוצה גדולה וזה היה ממש כיף. כיף לפגוש אנשים חדשים, לראות סגנונות שונים וגישות כל כך מגוונות לאותה סביבה. וכמו תמיד: תודה ענקית למרינה!!!

יום ראשון, 6 במאי 2018

Sketchwalk with Jane's Walk

אתמול הקבוצה שלנו הצטרפה לאירועי הליכות ג'יין. האמת, הפורמט הרגיל של יציאת השרבוט שלנו מתאים לקונספט של הליכת ג'יין בצורה מושלמת. תהליך של שיטוט ללא מטרה מוגדרת הוא התחלה מצוינת למציאת הלוקיישן לשרבוט. התבוננות ביום יומי בעיניים של תייר - שלב הכרחי במציאת סיפור מעניין.
היה כיף כרגיל - ללכת, להתבונן, לעצור, לשרבט ושוב מהתחלה :)






יום שני, 23 באפריל 2018

The head of Satan: Easter holidays in Sinai, Egypt

For the Easter holidays, we went back to Sinai with my family. We passed the border of Eilat (Israel) to reach the Egyptan side of the Red Sea, in front of Jordan. There, we found bedouin camps to host us, we choosed this time Castle beach, located in Rosh HaSatan "Satan's head", named out of the big rock that closes the bay…
A beautiful reef full of colored fishes, nice bungalows to stay in and of course, the amazing mountains of Sinaï, reflecting themselves in the sea… All what I need to spend a week to sketch and rest peacefully !


Bedouin menu

Night atmosphere in Castle beach…

Night atmosphere…


The view from the terrass of my bungalow

View from behind my bungalow : sand and rocks

Main activity in Sinaï when you are out of the water !


Israeili Tar player






יום שבת, 3 במרץ 2018

יציאת שרבוט "עד לא ידע"

התלבטתי לפני שאזרתי אומץ לקבוע יציאת שרבוט במסיבת פורים הגדולה שבכיכר המדינה. מצד אחד - כיף אדיר לצייר אנשים מחופשים. מצד שני - הפקה תל אביבית ענקית עם כל מה שמשתמע מזה - לא קל לשרוד אפילו בלי ונסות גם לצייר תוך כדי. בסוף ניצן עודדה אותי לקבוע שם, ואמרתי לעצמי - אם כבר אז כבר!
ובכן, עכשיו כשהכל כבר מאחורינו, אני יכולה להגיד שלא רק סרדנו את האירוע, אלה ממש נהנינו! 
הגענו שעה לפני הפתיחה הרשמית. נפגשנו באחד הגינות הפסטורליות הסמוכות לכיכר. הבת הקטנה של ניצן ואני לא יכולנו להתאפק ולא לשרבט את רחל בתחפושת של רקדניצ חיננית :)


אחר כך זזנו לכיוון הכיכר ביחד עם הכמות האדירה של כוחות הבטחון, והמשכנו להתחמם בצייר אותם, כמובן :)


אנשים מחכים שיפתחו את השערים


אז פתחו את המתחם, נכנסנו ביחד עם הקהל הלא המוני יחסית. יכולנו לקנות כוס בירה בלי לעמוד בתור לתפוס מקום על הדשא בלי בעיה. היה נורא כיף לשבת בשמש האביבית, לספוג את האוירה ולהתבונן באנשים המחופשים שזזו מסביבי. בהתחלה היה קשה להתרכז, אך לאט לאט הבירה והאוירה חדרו לתוכי והתחלתי לצייר. כל פעם צדדתי דמות או אינטרקציה מעניינת וניסיתי לרשום אותם על הנייר. 




המוסיקה וכמות האנשים התגברו ביחד עם קצב השרבוט שלי. היה בזה משהו מדיטטיבי, זרימה חופשית ולא מודעת. באיזה שהוא שלב כאילו התעוררתי והרגשתי מוצפת מדי. אז בדיוק רחל אמרה לי שהגיע זמן לחזור לנקודת המפגש.
היה כיף אדיר, פשוט חוויה לאוהבי שרבוט אנשים! יאללה, מחכים כבר לשנה הבאה :)

יום שלישי, 16 בינואר 2018

סיפורים מגינת לוינסקי

כשקבענו להפגש ליציאת השרבוט בגינת לוינסקי, ידעתי שאנחנו הולכים על המקום מאתגר. תל אביב היא עיר של ניגודים, אפילו במקום הכי תיירותי שלה יש ניגודים של חדש וישן, יפה ומכוער, עשיר ועני. גינת לוינסקי וסמוכה אליה נווה שאנן כבר מזמן הפכה להיות ארץ אחרת, יש בה חיים משלה ורואים מיד מי כאן תושב מי התייר. הרגשנו קצת לא בנוח לבוא עם הציוד הרישום המפונפן שלנו כדי "לצוד" אובייקטים מהצד. 
התחלתי דווקה מהציור של הסביבה, למרות שמה שהכי עיניין אותי פה זה האנשים. רציתי לתת לעצמי זמן להבונן מהמרחק, לספוג ולהספג. הגינה הייתה מאוד יפה, רחבה ופורחת. הייתה בה אווירה רגועה, הכל התנהל באיזי, אנשים - רובם גברים שחורים - עברו לאיטה, אצרו בקבוצות לכמה דקות של שיחה והמשיכו הלאה. היו גם כמה "קבועים" - האיש בחולצה הכתומה שעשה את הרחיצת הבוקר שלו מול הברזיה שבגינה. האיש  בגופיה הלבנה שהתהלך הלוך ושוב תוך כדי סיבובי ידיים - עשה תרגילי התעמלות מוזרים. אף אחד לא יצר קשר עין ולא ניגש. הרגשתי אווירה של ניתוק ואי שייכות. 

זזתי לקצה של הגינה והתחלתי לצייר אנשים. גם כאן כמעט אף אחד לא ניגש, חוץ מכמה בודדים שהסתכלו, שאלו אם אנחנו מציירים אותם. רובם היו עסוקים בשיחות ביניהם.


ממתינים למשהו...

עברתי לכיוון של גינת המשחקים, שם מצאתי את ניצן וחבורתה ומסביבם התאספה קבוצת ילדים חמודים, חלק הצטרפו לשרבוט, שאלו שאלות, זה היה מחזה כל כך משמח, אם אנגריות נהדרות, רוח של אורבן סקצ'ינג האמיתית שיוצרת אניראקציה עם הסביבה! 
אחד האמאות בגינה
ילדים מציירים ומדברים
הספקתי גם לעשות כמה רישומים, אבל בעיקר להתבונן, לצלם ולדבר עם הילדים. הזמן שלנו נגמר. פרסנו את הרישמים של חברי הקבוצה על הרצפה, הילדים צפו ביחד איתנו ושאלו אם נבוא שוב. חלקם הצטרפו אלינו לצילום המשותף :)
כאן כמה רישומים שעשיתי במסעדה אריתראית, בה אכלנו עם נתן אחרי המפגש.


הזוג היפה במסעדה




את הרישום צבעי המים הזה עשיתי ביום אחר, כשבדקנו ביחד עם נתן את הלוקיישן. הגינה הפסטורלית עם סיפורים מורכבים בתוכה. חובה לחזור שוב!