יום שבת, 3 במרץ 2018

יציאת שרבוט "עד לא ידע"

התלבטתי לפני שאזרתי אומץ לקבוע יציאת שרבוט במסיבת פורים הגדולה שבכיכר המדינה. מצד אחד - כיף אדיר לצייר אנשים מחופשים. מצד שני - הפקה תל אביבית ענקית עם כל מה שמשתמע מזה - לא קל לשרוד אפילו בלי ונסות גם לצייר תוך כדי. בסוף ניצן עודדה אותי לקבוע שם, ואמרתי לעצמי - אם כבר אז כבר!
ובכן, עכשיו כשהכל כבר מאחורינו, אני יכולה להגיד שלא רק סרדנו את האירוע, אלה ממש נהנינו! 
הגענו שעה לפני הפתיחה הרשמית. נפגשנו באחד הגינות הפסטורליות הסמוכות לכיכר. הבת הקטנה של ניצן ואני לא יכולנו להתאפק ולא לשרבט את רחל בתחפושת של רקדניצ חיננית :)


אחר כך זזנו לכיוון הכיכר ביחד עם הכמות האדירה של כוחות הבטחון, והמשכנו להתחמם בצייר אותם, כמובן :)


אנשים מחכים שיפתחו את השערים


אז פתחו את המתחם, נכנסנו ביחד עם הקהל הלא המוני יחסית. יכולנו לקנות כוס בירה בלי לעמוד בתור לתפוס מקום על הדשא בלי בעיה. היה נורא כיף לשבת בשמש האביבית, לספוג את האוירה ולהתבונן באנשים המחופשים שזזו מסביבי. בהתחלה היה קשה להתרכז, אך לאט לאט הבירה והאוירה חדרו לתוכי והתחלתי לצייר. כל פעם צדדתי דמות או אינטרקציה מעניינת וניסיתי לרשום אותם על הנייר. 




המוסיקה וכמות האנשים התגברו ביחד עם קצב השרבוט שלי. היה בזה משהו מדיטטיבי, זרימה חופשית ולא מודעת. באיזה שהוא שלב כאילו התעוררתי והרגשתי מוצפת מדי. אז בדיוק רחל אמרה לי שהגיע זמן לחזור לנקודת המפגש.
היה כיף אדיר, פשוט חוויה לאוהבי שרבוט אנשים! יאללה, מחכים כבר לשנה הבאה :)

יום שלישי, 16 בינואר 2018

סיפורים מגינת לוינסקי

כשקבענו להפגש ליציאת השרבוט בגינת לוינסקי, ידעתי שאנחנו הולכים על המקום מאתגר. תל אביב היא עיר של ניגודים, אפילו במקום הכי תיירותי שלה יש ניגודים של חדש וישן, יפה ומכוער, עשיר ועני. גינת לוינסקי וסמוכה אליה נווה שאנן כבר מזמן הפכה להיות ארץ אחרת, יש בה חיים משלה ורואים מיד מי כאן תושב מי התייר. הרגשנו קצת לא בנוח לבוא עם הציוד הרישום המפונפן שלנו כדי "לצוד" אובייקטים מהצד. 
התחלתי דווקה מהציור של הסביבה, למרות שמה שהכי עיניין אותי פה זה האנשים. רציתי לתת לעצמי זמן להבונן מהמרחק, לספוג ולהספג. הגינה הייתה מאוד יפה, רחבה ופורחת. הייתה בה אווירה רגועה, הכל התנהל באיזי, אנשים - רובם גברים שחורים - עברו לאיטה, אצרו בקבוצות לכמה דקות של שיחה והמשיכו הלאה. היו גם כמה "קבועים" - האיש בחולצה הכתומה שעשה את הרחיצת הבוקר שלו מול הברזיה שבגינה. האיש  בגופיה הלבנה שהתהלך הלוך ושוב תוך כדי סיבובי ידיים - עשה תרגילי התעמלות מוזרים. אף אחד לא יצר קשר עין ולא ניגש. הרגשתי אווירה של ניתוק ואי שייכות. 

זזתי לקצה של הגינה והתחלתי לצייר אנשים. גם כאן כמעט אף אחד לא ניגש, חוץ מכמה בודדים שהסתכלו, שאלו אם אנחנו מציירים אותם. רובם היו עסוקים בשיחות ביניהם.


ממתינים למשהו...

עברתי לכיוון של גינת המשחקים, שם מצאתי את ניצן וחבורתה ומסביבם התאספה קבוצת ילדים חמודים, חלק הצטרפו לשרבוט, שאלו שאלות, זה היה מחזה כל כך משמח, אם אנגריות נהדרות, רוח של אורבן סקצ'ינג האמיתית שיוצרת אניראקציה עם הסביבה! 
אחד האמאות בגינה
ילדים מציירים ומדברים
הספקתי גם לעשות כמה רישומים, אבל בעיקר להתבונן, לצלם ולדבר עם הילדים. הזמן שלנו נגמר. פרסנו את הרישמים של חברי הקבוצה על הרצפה, הילדים צפו ביחד איתנו ושאלו אם נבוא שוב. חלקם הצטרפו אלינו לצילום המשותף :)
כאן כמה רישומים שעשיתי במסעדה אריתראית, בה אכלנו עם נתן אחרי המפגש.


הזוג היפה במסעדה




את הרישום צבעי המים הזה עשיתי ביום אחר, כשבדקנו ביחד עם נתן את הלוקיישן. הגינה הפסטורלית עם סיפורים מורכבים בתוכה. חובה לחזור שוב!

יום שבת, 13 בינואר 2018

יציאת שרבוט לגינת לוינסקי

גינת לוינסקי ביום שישי בעשר בבוקר לא היתה מקום משמח במיוחד. פליטים אפריקאים מסיימים את התארגנויות הבוקר שלהם לאחר לינה במקום, חלקם מתגודדים בחבורות, חלקם מתבודדים. מזג האויר אפור וקודר. חבורת הסקצ'רים הקטנה שהתאספה במקום נראתה לא שייכת. האם זה הוגן לצייר במקום כזה בניתוק מהסיטואצייה ההומנית הקשה, מההקשר הפוליטי הטעון? הרגשתי לא נוח בגינה והחלטתי להתרחק כמה רחובות.



נקלעתי למקום שלקח לי כמה שניות טובות לזהות: התחנה המרכזית הישנה. בתור חיילת (לפני 30 שנה) עברתי בה המון והיא זכורה לי כמקום עמוס, תוסס וצבעוני. כיום האיזור נטוש, מוזנח ועלוב. התיישבתי על ספסל (טובל בשלולית שתן לצערי) שממנו היתה לי תצפית פנורמית מושלמת על הרחוב. לא הרבה אנשים הסתובבו שם ורובם המוחלט היו גברים. מנקי רחובות מבוגרים מאוד, נהגי מוניות, שיכורים, הומלסים, ביריונים שונים ומשונים, פתאום בחורה אפריקאית באפרו מרהיב. אני מודה שהייתי קרובה להשתפן ולנטוש, אך לבסוף הצלחתי להשלים את הציור.



משם המשכתי למדרחוב נווה שאנן שיחסית למקום הקודם היה שוקק חיים. המון אנשים מאפריקה, קצת פחות ממזרח אסייה ואפס "ישראלים". קיוויתי להצליח לצייר הפעם אנשים, פנים, קלוז-אפים. זה לא היה פשוט בכלל!



לא הרגשתי נכון ללטוש מבטים באנשים. הצלחתי לגנוב במאמץ רב כמה דמויות.




בשלב זה, למרות שנותרה עוד שעה למפגש הקבוצתי שלנו, חזרתי לגינה מתוך מחשבה שבהחלט עשיתי את היומית שלי. בגינה ציפתה הפתעה - האוירה העגומה של הבוקר השתנתה לגמרה. בית הספר מסתיים בשעה 12:00 ביום שישי והמון ילדים הגיעו לגינה, משחקים, צוחקים, צועקים בעיברית זה לזה. מייד שלפתי את הצבעים והתחלתי לצייר.



הילדים הסתקרנו והתקרבו, עוד סקצ'רים מהקבוצה הצטרפו ותוך דקות ספורות התחברנו כולנו ובילינו יחד נהדר! חלקנו עם הילדים צבעים ודפים והם הצטרפו אלינו לשרבוט. הילדים היו כל כך מקסימים ומרגשים שהלב פשוט נפתח אליהם.



באותם רגעים הרגשתי לראשונה שאני מצליחה להתקרב, להבין ולהרגיש באמת את המורכבות של המקום ושל תושביו.



משימת השרבוט בגינת לוינסקי וסביבתה היתה מבחינתי אחת המאתגרות והמלמדות ביותר שחוויתי עם הקבוצה.

יום רביעי, 13 בדצמבר 2017

אנשים שראיתי בכיכר מגן דוד

אני חושבת שכיכר מגן דוד התל אביבית, או בשם הפחות רשמי שלה - הכיכר בכניסה לשוק הכרמל, זה המקום המושלם לשרבוט אנשים מהתבוננות. הכיכר תמיד מלאה טיפוסים שונים ומשונים, האופי שלה קצת משתנה מיום ליום, אך תמיד יש שם את ה"קבועים", שתופסים את הספסלים - אנשים מבוגרים וקשי יום שמעבירים שם את הבוקר שלהם, יושבים כמעט בלי לזוז - המודלים המושלמים! כמעט תמיד יגיעו לשם גם קבוצות צבעוניות של תיירים, ששוק הכרמל הוא אחת התחנות בסיור שלהם. וכמובן הבאים לקנות בשוק, שממהרים עם הסלים שלהם. ביום שישי מתווספים לכל זה גם פרפורמרים מגוונים שמופיעים בכיכר. וגם אנשי חב"ד עם עמדות התפילין שלהם. ביום שישי האחרון היו שם בנוסף גם אנשי האבטחה עם תחמושת מלאה - תודה לטראמפ שסיפק לנו עוד סוג של מודלים נהדרים. בקיצור, יש רק בעיה אחת במקום שכזה - איך מתרכזים ובוחרים מה לצייר? 
לאחר שהסתובבתי קצת וקשקשתי מספיק עם חבריי הסקצ'רים, התיישבתי מול עמדת תפילין - הייתי חייבת לתעד את הטקס המאוד מקומי הזה. גברים צעירים ומבוגרים, תיירים ומקומיים, היו עוברים, משנים את ההבעה על הפנים ועוצרים, מתחברים לרצועות עור שמחוברות לקופסאות קטנות שחורות, קוראים תפילה, וממשיכים לדרכם. היה לזה קצב פנימי. ודפוס ברור. ברגע שהתחברתי לקצב, יכולתי לצפות לתנוחות והבעות מסוימות, וזה עזר לי לרשום.


בינתיים הפסקול בכיכר התחלף ובמרכזה התייצב זמר שחור וכריזמטי ששר את הלהיטים הלועזיים הכי מרגשים בחן ובכישרון רב. בסוף המופע שלו הוא נתן נאום שלא היה מבייש מנהיג מדינה נאורה. פשוט היה לו את זה! 
התחלתי את הרישום שלי מהזמר, לאט-לאט המשכתי למלא את הכיכר מסביבו. כמו ציידת מנוסה חיכיתי לטיפוס מעניין שיעצור להקשיב ולכדתי אותו לתוך המחברת שלי. הזוג הרוקד הופיע כשכבר לא היה לי מקום בשבילו, אז פשוט התחלתי לצייר מעל האנשים האחרים, לקחתי סיכון ב"להרוס" את הרישום, אבל בסופו של דבר הoverlay- שנוצר ברישום שיקף את ה-overlay של אנשים, קולות, ריחות וחושים שהיה במציאות. זה מה שהיה חסר לרישום היותר מדי נקי שלי.
את הרישום האחרון עשיתי ליד עמדת חב"ד השנייה, ברקע רואים את הפרפורמר החדש שהחליף את הזמר השחור - נער שמנמן וכעוס ששר ראפ פרי עטו עם מילים מאוד מטרידות.
רשמתי אותו עוד פעם, יותר מקרוב, הוא היה בהחלט טיפוס. הוא היה לבוש בבגדים ורודים וירוקים זוהרים, בחרתי בשבילו שני טושי-מכחול בוורוד ובירוק. אני אוהבת להתאים את הכלי למודל. חבל שלא הספקתי לרשום את הטקסטים שלו.

היה כל כך כיף וגם מאתגר, באמת חוויה רב-חושית :)

יום שישי, 3 בנובמבר 2017

Sukkot holidays in Sinai • Egypt

For the last vacation of Sukkot we decided to try again to pass the border from Israel to Egypt to spend few days in Sinai. Last time, for Pessar, the Israeli government closed the border when we were half way to Eilat. We had to change our plans and go to Jordan instead…

Finally we did it ! 7 years I haven't been there and I found the place unchanged. A bedouin camp in the city of Neweiba. Bangalows near the beach, the coral bareer, the colorfull fishes, an amazing view on the mountains of Jordan on the other side of the Red sea, few families to play with my kids, the perfects ingredients for me to sketch !

The panoramic view from our house • Left side
The panoramic view from our house • Right side
The Bedouin women are sitting to sell bracelets et nickelaces






Israeli tourists playing checks, baggamon and cards…



Typical breakfast in Sinai:  Pancake chocolate banana, goyava juice and tea



On the way back, even the gaz station seems interesting to draw

יום שני, 23 באוקטובר 2017

People in Monta rey beach, Tel Aviv

Sitting in a cafe looking at the beach of Tel Aviv, having a fruit juice, waiting for a friend who never showed up but having fun drawing the charismatic people. A good way to spend a sunny week end day. When the political conversation in the next table doesn't interest me anymore, I go to have some sea food and limonade in Alma beach. Drawing and listening to chill out music until the sun sets on the Mediterranean sea… Shabat shalom and see you another time my lost friend !

Last day of openning for the Bloom bar that will no longer exist near the beach ! What a pity, a funny collection of characters had chosen this place to speak about politics in Israel !
Alma beach bar is often a meeting place for our Urban sketchers group. It's also known for it's delicious seafood mix plate… Unfortunately they changed their yellow chairs for blue ones !
In Alma beach bar again

Behind the beach, the city of Tel Aviv