יום רביעי, 11 באוקטובר 2017

נמסטה!

הגעתי גם למפגש האחרון בסדרת רישומי תנוע בבית חנה, לא יכולתי לוותר על התענוג. השילוב של אתגר סופר קשה וסיפוק מהרגע בו נכנסים לזה ומתחילים מדיטאציה על דף הוא פשוט אדיר!
אז ככה זה בערך הולך אצלי: בהתחלה אני קפואה ולא מצליחה להכריח את עצמי לעשות קו ראשון על הדף, כי נראה שזה בלתי אפשרי להדביק את הקצב. לאט לאט אני מעיזה ומתחילה לרשום. קו ועוד קו, רישום ועוד רישום, מנסה כלי אחר, חוזרת לכלי הראשון, דפים משורבטים נופלים על הרצפה, אני עדיין לא בקצב, מפסידה בתחרות. המתרגלים זזים יחסית לאט, נושמים, חוזרים על התנועות, אך אני עדיין מאחוריהם... באיזהשהוא שלב אני מרגישה שאני מתחילה להשיג אותם ואפילו לעבור אותם בקצב שלי, זה קורה רק אחרי שאני מוותרת על הנסיון להעתיק את מה שאני רואה ומתחילה לסמוך על הזכרון הויזואלי שלי. האיזון בין התבוננות במתעמלים ובין הצצה על הדף שלי מתחיל לתפוס את היחס הנכון. התבוננות של זמן מה - ואז רישום לפי הזכרון עד הנקודה שאני זוכרת ולא ממציאה. בשלב הזה - עוצרת, אפילו אם לא סיימתי את התנוע וממתינה שמישהו יחזור לאותה התנוחה, או לתנוחה דומה, ואז אני אוכל להשלים.
אז כמו בכל דבר, הדרך היחידה היא להתמסר לתהליך ולא לחשוב על התוצאה הסופית. ולנשום :) נמסטה!