מסיבת Swing&Draw

המוזיקה הממכרת, הרקדנים שמתמזגים עם הקצב, האוירה של בית חנה הכל כך תל אביבית - זה היה מפגש שרבוט מושלם! 

תפסנו מקומות מסביב לרחבת עץ שטופת שמש חורפית, פרסנו את הכלים והקשבנו לצללי המוזיקה המתננדים, כמו השם שלה - swing. לאט לאט הרקדנים עלו לרחבה ומרגע הזה אני לא זוכרת הרבה. הזמן עצר מלכת, אני הפכתי אחד עם הקצב, הצלילים, התנועה... 

רישום אנשים רוקדים הוא בהחלט המשימה הקשה ביותר עבור סקצ'ר. זה מלחיץ בהתחלה. הריקוד ומוזיקה כל כך יפים, אך איך תופסים את היופי הזה ומעבירים אותו אל הדף? אין בררה, אלה לתת לעצמך זמן להתבוננות. לצפות ברקדנים ותת לקצב להכנס פנימה. ואז להיעז. לשים על נייר קו, ועוד קו, ואלי גם לנסות כתם, ועוד כתם... לגימה מהבירה הקרירה יכולה לעזור. פתאום משהו מתחיל להשתחרר. חייבים להתשמש בזכרון. לנסות לתפוס בראש את התנוע הכי מאפיינת, הכי מגניבה. ואז לחכות שהיא תחזור כדי לדייק יותר.

תודה רבה לבית חנה על האירוח ולקהילת רקדני הסווינג על הזמנה לשיתוף פעולה!

היה כיף אדיר, מחכים לפעם הבאה!

נמסטה!

הגעתי גם למפגש האחרון בסדרת רישומי תנוע בבית חנה, לא יכולתי לוותר על התענוג. השילוב של אתגר סופר קשה וסיפוק מהרגע בו נכנסים לזה ומתחילים מדיטאציה על דף הוא פשוט אדיר!
אז ככה זה בערך הולך אצלי: בהתחלה אני קפואה ולא מצליחה להכריח את עצמי לעשות קו ראשון על הדף, כי נראה שזה בלתי אפשרי להדביק את הקצב. לאט לאט אני מעיזה ומתחילה לרשום. קו ועוד קו, רישום ועוד רישום, מנסה כלי אחר, חוזרת לכלי הראשון, דפים משורבטים נופלים על הרצפה, אני עדיין לא בקצב, מפסידה בתחרות. המתרגלים זזים יחסית לאט, נושמים, חוזרים על התנועות, אך אני עדיין מאחוריהם... באיזהשהוא שלב אני מרגישה שאני מתחילה להשיג אותם ואפילו לעבור אותם בקצב שלי, זה קורה רק אחרי שאני מוותרת על הנסיון להעתיק את מה שאני רואה ומתחילה לסמוך על הזכרון הויזואלי שלי. האיזון בין התבוננות במתעמלים ובין הצצה על הדף שלי מתחיל לתפוס את היחס הנכון. התבוננות של זמן מה - ואז רישום לפי הזכרון עד הנקודה שאני זוכרת ולא ממציאה. בשלב הזה - עוצרת, אפילו אם לא סיימתי את התנוע וממתינה שמישהו יחזור לאותה התנוחה, או לתנוחה דומה, ואז אני אוכל להשלים.

אז כמו בכל דבר, הדרך היחידה היא להתמסר לתהליך ולא לחשוב על התוצאה הסופית. ולנשום :) נמסטה!

אנשי שוק התקווה

אחרי שנדלקתי על הרעיון לעשות יציאת שרבוט בשוק התקווה, אפילו החום של תחילת יולי והלחץ של חופש הגדול שהתחיל לא עצר בעדי.

שוק התקווה באמת מקום מושלם לשרבטן, יש בו שפע של סיפורים אותנטיים, דמויות צבעוניות, בלי פוזות ובלי מיזוג. אז נכון, זה מאתגר, אבל ברגע שנכנסים לאדרנלין של שרבוט, לא שמים לב לחום ולצעקות, פשוט זורמים איתם.

התחלתי מהכניסה לשוק, רח' התקווה פינת ההגנה - מקום שוקק עם הרבה תנועה, אנשים נכנסים ויוצאים עם הסלים, אף אחד לא עוצר, יום שישי בבוקר - הזמן יקר!

 ישבנו מול שווארמה קטנה (עם לא מעט לקוחות כבר ב10 בבוקר!), בה התנהלו שיחות ברומו של עולם - על פוליטיקה: "גבאי-שמבאי, כולם אותו הדבר!" על אמנות: "תגידי, ציירת אותי? אפשר לראות? (מאוכזב) יש גם כאלה שיודעים לצייר פנים מדוייקות!" ועל שאר הדברים.

 אחרי החימום צללנו לתוך השוק! לא יכולתי שלא לעצור ליד המוכרת המלונים היפיפיה, שבעצמה הזכירה מלון בשל ;)

באזור של בשר שררה אווירה יותר אדומה ;)

עוד כמה רישומים מהשדרה המרכזית של השוק, ונגמר הזמן.

לסיכום - אין כמו חווית שרבוט במקום אותנטי, בו מתנהלים חיים אמיתיים, מקום כזה מרתק אותי פי אלף מכל מקום מפונפון ואסתטי למדי, יש פה אנשים בלי פוזות וסיפורים בלי פוזות. חובה לחזור!

להציל את העצים בשדרות ירושלים!

הודות ליוזמה של אורנה מרטון, נפגשנו ביום שישי האחרון בשדרות ירושלים ביפו. יציאת השרבוט שלנו התחילה מסיור מודרך של ורד נבון על ההיסטוריה של המקום יפהפה הזה, בן 100 שנה. למדנו על השכבות השונות של היסטוריה והשפעות תרבוטיות שונות. העדים הדוממים - עצי ענק, שנותנים צל מרענן ומראה האיחודי לשדרה - הולכים להעקר בקרוב, בגלל בנית אחד הנתיבים של הרכבת הקלה בשדרה.

חברי קבוצת אורבן סקצ'ס תל אביב שמחו להצטרף למאבק בעד שמירת העצים. כל אחד צייר את השדרה מנקודת המבט היחודית שלו. תערוכה הקבוצתית שתוקם בקרוב באזור של השדרה, תעזור לעלות את המודעות על המקום הזה ובתקווה שתעזור להציל את העצים.

מתחממים באחד מבתי הקפה שבשדרה

גזעי ענק ובית קפה שכונתי

כל מיני אנשים עוברים בשדרה

כתבים של "רגע אחד"

השנה שוב לקחנו חלק באירוע של עיריית ת"א "רגע אחד - אמנות בחללים לא צפוים". הוזמנו להיות ה"כתבים" של האירוע וגם לשמש אחד האטרקציות - משרבטים ב"לייב" כל מה שמסביביינו.

יציאות שרבוט זה תמיד כיף, אבל להיות כתבים של אירוע כל כך צבעוני, כשאמנים מתחומים מגוונים מופיעים עבור הקהל התל-אביבי בתוך בניין העירייה - מקום הם רגילים לראות כשהם משלמים ארונוה ודוחות- זאת באמת חוויה מיוחדת וכייפית!

בנות בצריח בסנד-אפ כל כך מצחיק!

 ממוזיק מאלתרים DJ

אנשים בלובי

 "Yes Ma'am!" להקת בנות מדליקה  

 "Yes Ma'am"אנשים מקשיבים ל

מקריאים שירה בליבוי גיטרה

גם שומרים נהנים

ליד דוכן הבירה

אישה רוקדת רונרול לבדה

הבחור עם הרסטות עושה סלפי

זוג מתחבק

זוג רוקד

בקיצור, הפורמולה: מוזיקה+שרבוט+קצת בירה=אושר שוב עבדה ללא תקלות ;)

וברצינות, היה ערב מדהים עם אנרגיות נהדרות, כל הכבוד לעיריית ת"א ותושביה!

שרבוטים מכנס הפנקס הרביעי

היה ממש מעניין ומהנה! :)

הרבה מהציורים נעשו בתוך סקצ'בוק קטן בגודל 6*9 ס"מ