עד לא ידע...

ככל שפורים התקרב, התחלתי להרגיש העקצוצים באצבעות - חשבתי על כל ההזדהויות הנפלאות לשרבט אנשים מחופשים בעדלאידעות למיניהם. זה נורא כיף, אבל גם מאתגר ומתסכל. יש כל כך הרבה סיפורים ברחוב - הורים גאים שחיכו כל השנה להזדמנות לחפש את הילד שלהם, אפילו אם הוא רק בן כמה חודשים בלבד; נערות שלבושות נורא סקסי - סוף סוף זה מותר רשמית; נערים שגילחו וצבעו את השער שלהם בצורה מוזרה ביותר; אנשים מבוגרים שהתחפשו "מגניב" ונראים מה זה מצחיק... ועוד ועוד ועוד. הלוואי שהידיים שלי היו זזות מהר כמו העניים שלי, אבל הם לא. אז רוב הסיפורים המצחיקים יישארו בזכרות שלי, הינה כמה שהצלחתי לתפוס. עשיתי את שרבוט הראשון לפני שהעדלאידע התחילה, ראיתי את האנשים מתאספים לאת לאת צמוד לגדר מאובטח עם שני שומרים לבושים שחורים.

המשכתי לשרבט בפנקס קטן וניסיתי לתפוס את המהות של הדמויות בקווים מהירים.

אחרי הסריקה שמתי את שאר השרבוטים ביחד - נראה לי מתאים לרוח התהלוכה.

הייתי סקטצ'רית מאוד מרוכזת ;-)