יום שבת, 17 בספטמבר 2016

תודה למי שהמציא את המזגן

עיצומו של הקיץ, תל אביב חמה ולחה. נפגשנו בדיזינגוף סנטר המבוכי והקריר. הבניין הזה הוא כמו חיה מפלצתית שנחה משני צידי הכביש, ואנשים מתרוצצים בתוכה. האדריכלות המפותלת שלו וריבוי המבטים והאנשים נראו לי בתחילה מאיימים מדי, לא ידעתי ממה להתחיל. חיפשתי נקודת אחיזה, ובחרתי להתחיל ממשהו פשוט - מבט על האנשים בדוכן של מק'דונלדס. אני אוהבת לצייר אנשים, נוח לי איתם יותר מאשר עם בניינים.


ההתבוננות והרישום של האנשים העומדים ליד הדלפק, העובדים בכובעי המצחיה, בתנוחות שונות של המתנה, הגשה ואינטראקציה, עזרו לי להתחמם והכניסו אותי לדמות הסקצ'רית. זה קורה לי בכל מפגש - בהתחלה אני מאוימת, לא ממש מחוברת, מרגישה לא קשורה ולא מסוגלת. באיזשהו שלב אני שוכחת מכל הפחדים והופכת להיות נלהבת, רוצה עוד אנשים, עוד מבטים, עוד זמן לצייר ולהתנסות.

הרישום הבא התפתח באופן לא מתוכנן, הוא התחיל בזה שרציתי לצייר אנשים מלמעלה, ותוך כדי הרישום, כשצברתי בטחון, התחלתי להוסיף את הסביבה. זה קורה לי הרבה, וניכר בתוצאה הסופית - הרישום נראה לא כ"כ מגובש ולא ממש ברור. אולי זה חלק מתהליך שאני חייבת לעבור, כי אם הייתי מציירת רק לפי תכנון מוקדם לא הייתי מעזה הרבה דברים. ואולי זה מצריך התבוננות ארוכה יותר ותכנון באמצעות סקיצות קטנות, כמו בתרגיל שכתבתי עליו בפוסט הקודם. חוכמה גדולה להיזכר בזה בדיעבד...


אחרי שהסביבה פלשה לי לרישום והכריחה אותי להתמודד איתה, הרגשתי מוכנה לרישום יותר "רציני", מתוכנן, שממש מנסה לתפוס תחושה של מקום. בחרתי במבט לעבר הכניסה לקולנוע.


לאחר מכן עברתי לגשר שמעל הכביש, וציירתי את הרחוב הנשקף מהחלון. מרינה השאילה לי את צבעי המים שלה. כתמי הצבע הראשונים שעשיתי ניסו להיות מאד מדויקים ועדינים, כי "כך מציירים בצבעי מים". שוב, באמצע התהליך משהו השתחרר והכתמים שלי הפכו להיות יותר עזים ופחות מתחשבים. 
כשאני רושמת במים אני מרגישה שמשהו בתוצאה הסופית חלש, ויש לי צורך לעבור על זה בצבעי עפרון. זה כיף גדול לעלות על הכתמים הרכים והעדינים בקווים חזקים ומדויקים. אני אוהבת את המראה השכבתי.
נדמה לי שאפשר לראות את ההתקדמות של הרישום - מהצד השמאלי, ממנו התחלתי, לכיוון הצד הימני, בו סיימתי.


כמעט נגמר המפגש, נשאר זמן רק למשהו זריז. ניסיתי לתפוס אנשים בקו מהיר. אני מרגישה שהקו של עט-מכחול מתאים לזה במיוחד.



אחרי המפגש חיכיתי לפגישה עם מישהו בגן מאיר, וקינחתי ברישום אחרון. רישום מאד לא מדויק, אבל יש בו כמה דברים שחשובים לי: חלל, טקסטורות, וניגוד בין כתם לקו. אלו אלמנטים שאני רוצה להמשיך לעבוד עליהם.


אני מרגישה שתהליך קבלת ההחלטות שלי ברישום עדיין מאד לא מגובש. אחד הדברים שעוזרים לי לשפר אותו, זה להגדיר אותו במילים ולכתוב עליו. אז הנה, כתבתי.

4 תגובות:

  1. איזה כיף שאת אוהבת לכתוב, כך השיתוף של התהליך מקבל מימד נוסף ונותן לנו אפשרות ממש להרגיש את השלבים! אני כל כך רגילה "לפענח" את הרישומים ללא הסברים, כך שבשילוב עם המילים הכל כיאילו מקבל פוקוס.
    זה באמת שיטה טובה להתחיל ברישומים מגששים ולא מתוכננים כדי להבין קצת את המקום ואז לעבור לרישומים יותר מתוכננים ופחות אינטואיטיביים.
    אוהבת מואד את הרישמום עם צבעי המים, שילוב של כתם וקוו שמשלימים אחד את השני. וגם האחרון מגן מאיר,שעשית אחרי יום ארוך של שרבוט יצא כאילו ללא מאמץ - מהיר ויפהפה!

    השבמחק
  2. תענוג גדול :) ותיאור התהליך בכלל סוחף ומלבב. איזה כיף שהבלוג תוסס שוב

    השבמחק
  3. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל הבלוג.

    השבמחק
  4. So much diversity and sensibility, I love them all including the process of creation which is as much important as the most elaborated works, bravo Rachel and thanks for sharing

    השבמחק