תודה למי שהמציא את המזגן

עיצומו של הקיץ, תל אביב חמה ולחה. נפגשנו בדיזינגוף סנטר המבוכי והקריר. הבניין הזה הוא כמו חיה מפלצתית שנחה משני צידי הכביש, ואנשים מתרוצצים בתוכה. האדריכלות המפותלת שלו וריבוי המבטים והאנשים נראו לי בתחילה מאיימים מדי, לא ידעתי ממה להתחיל. חיפשתי נקודת אחיזה, ובחרתי להתחיל ממשהו פשוט - מבט על האנשים בדוכן של מק'דונלדס. אני אוהבת לצייר אנשים, נוח לי איתם יותר מאשר עם בניינים.

ההתבוננות והרישום של האנשים העומדים ליד הדלפק, העובדים בכובעי המצחיה, בתנוחות שונות של המתנה, הגשה ואינטראקציה, עזרו לי להתחמם והכניסו אותי לדמות הסקצ'רית. זה קורה לי בכל מפגש - בהתחלה אני מאוימת, לא ממש מחוברת, מרגישה לא קשורה ולא מסוגלת. באיזשהו שלב אני שוכחת מכל הפחדים והופכת להיות נלהבת, רוצה עוד אנשים, עוד מבטים, עוד זמן לצייר ולהתנסות.

הרישום הבא התפתח באופן לא מתוכנן, הוא התחיל בזה שרציתי לצייר אנשים מלמעלה, ותוך כדי הרישום, כשצברתי בטחון, התחלתי להוסיף את הסביבה. זה קורה לי הרבה, וניכר בתוצאה הסופית - הרישום נראה לא כ"כ מגובש ולא ממש ברור. אולי זה חלק מתהליך שאני חייבת לעבור, כי אם הייתי מציירת רק לפי תכנון מוקדם לא הייתי מעזה הרבה דברים. ואולי זה מצריך התבוננות ארוכה יותר ותכנון באמצעות סקיצות קטנות, כמו בתרגיל שכתבתי עליו בפוסט הקודם. חוכמה גדולה להיזכר בזה בדיעבד...

אחרי שהסביבה פלשה לי לרישום והכריחה אותי להתמודד איתה, הרגשתי מוכנה לרישום יותר "רציני", מתוכנן, שממש מנסה לתפוס תחושה של מקום. בחרתי במבט לעבר הכניסה לקולנוע.

לאחר מכן עברתי לגשר שמעל הכביש, וציירתי את הרחוב הנשקף מהחלון. מרינה השאילה לי את צבעי המים שלה. כתמי הצבע הראשונים שעשיתי ניסו להיות מאד מדויקים ועדינים, כי "כך מציירים בצבעי מים". שוב, באמצע התהליך משהו השתחרר והכתמים שלי הפכו להיות יותר עזים ופחות מתחשבים. 

כשאני רושמת במים אני מרגישה שמשהו בתוצאה הסופית חלש, ויש לי צורך לעבור על זה בצבעי עפרון. זה כיף גדול לעלות על הכתמים הרכים והעדינים בקווים חזקים ומדויקים. אני אוהבת את המראה השכבתי.

נדמה לי שאפשר לראות את ההתקדמות של הרישום - מהצד השמאלי, ממנו התחלתי, לכיוון הצד הימני, בו סיימתי.

כמעט נגמר המפגש, נשאר זמן רק למשהו זריז. ניסיתי לתפוס אנשים בקו מהיר. אני מרגישה שהקו של עט-מכחול מתאים לזה במיוחד.

אחרי המפגש חיכיתי לפגישה עם מישהו בגן מאיר, וקינחתי ברישום אחרון. רישום מאד לא מדויק, אבל יש בו כמה דברים שחשובים לי: חלל, טקסטורות, וניגוד בין כתם לקו. אלו אלמנטים שאני רוצה להמשיך לעבוד עליהם.

אני מרגישה שתהליך קבלת ההחלטות שלי ברישום עדיין מאד לא מגובש. אחד הדברים שעוזרים לי לשפר אותו, זה להגדיר אותו במילים ולכתוב עליו. אז הנה, כתבתי.

כיכר רבין בשבוע האיור

שישי בצהריים, יום אחרי פתיחת התערוכה. הפתיחה הייתה מוצלחת מאד, המוני אנשים (מאיפה באו כל כך הרבה?). בשלב מסויים חמקתי לחדר הסמוך כדי לנוח מהצפיפות ולהצטנן קצת במזגן... ועכשיו הזמן לשכוח מהכל ולהתרכז שוב בציור, לשם כך התכנסנו לא?

הקבוצה גדלה. הגיעו כמה אנשים בעקבות הפרסומים וציפו לשואו. עבורי זה קצת פוגם בחווית הרישום, שהיא אינטימית ומצריכה ריכוז והתבוננות פנימה. מצד שני באו גם כמה שרבטנים חדשים, שבאמת רצו לקחת חלק במפגש ולצייר יחד עם הקבוצה, וזה תמיד משמח.

ענדתי בגאווה את הסיכה של האורבן סקצ'רס: פתאום אנחנו כבר לא סתם קבוצה של אנשים שנפגשת מדי פעם לצייר, אנחנו קהילה, חלק ממשהו גדול יותר. איזה יופי. 

היה משהו מעט מלחיץ בסיטואציה, כובד של ציפיות. למזלי הייתה לי מחברת חדשה - אין כמו אקססוריז חדשים כדי לעורר את המוזה :) אני סאקרית של נייר, עפרונות וצבעים, כמו רוב השרבטנים. 

התחלתי בשרבוט מהיר כדי לשחרר את היד. סליחה חברים, לא כולכם יצאתם דומים לעצמכם... :) 

אחר כך החלטתי לנסות להתמודד עם בניין העירייה. במפגש הקודם שנערך בכיכר לא ציירתי אותו, הוא היה גדול ומאיים מדי. הפעם גיליתי שהוא דווקא קל מאד לציור, הצורה שלו ברורה והנפח המלבני מהווה ניגוד חזק לרחבה האופקית ולבריכה שלמרגלותיו. יחד עם זאת הוא די משעמם. מצאתי עניין בחלונות, שיוצרים דפוס צבעוני של מלבנים, קצת כמו שמיכת טלאים.

ציירתי פינה נוספת בכיכר הריקה. החום והשמש הבריחו את האנשים למקומות המוצלים המעטים.

לשמחתי הגיע רוכב אופניים והשתרע על כיסא נוח ממש מולי. מודל מושלם, שכב בלי לזוז ובלי לשנות תנוחה לפחות חצי שעה :)

לא אוכל להגיע למפגש הבא, מקווה שיהיה מוצלח. מבטיחה לשרבט על החוף בכנרת (לנסות לפחות...).

כיף לחזור

התגעגעתי מאד. פעם ראשונה הגעתי למפגש לבד, ויכולתי להתמקד במלאכת השרבוט.

נפגשנו בלאבאיט, בית קפה נחמד עם עוגות מצוינות. היה לי קשה להתאפק ולא לחסל את העוגה בביס אחד, אבל היא הייתה יפה כ"כ ואני רציתי מאד להתחיל כבר לצייר:

ישבתי על הבר הצופה על הנמל ועל זוהר ודליה שישבו בחוץ, ברוח. כל הצעיפים והשער המתנופף שימחו אותי מאד. וגם המגפיים של זוהר.

השמש יצאה ופיתתה את כולנו החוצה. מצאתי עוד דברים משמחים: המקצב של התרנים, העמודים והפנסים; משבצות ופסים על בגדי חורף.

פתאום הגיע גשם בטיפות גדולות. אספנו מהר את הצבעים והתיקים. החלטנו לצאת לסיבוב בין ההאנגרים ואולי למצוא איזו תערוכה מעניינת. בהאנגר של "עבודה זרה" נחת עליי קקי של יונה. החלטתי שאני מעדיפה את הגשם. 

קלישאה אבל נכונה: מחכה כבר למפגש הבא :)

חתול בגינה

בשבוע שעבר נפגשתי עם מרינה לסיבוב בשכונה. מרינה ותיקה ממני ברעננה, והיא הכירה לי משעולים חדשים וגני שעשועים שלא ידעתי על קיומם - מידע שימושי מאד עבור אמהות לתינוקות ו/או קטנטנים. אחרי שהצווחן נרדם בעגלה, נכנסנו לגינה פנימית, ושלפנו כלי שרבוט. כלומר, בזמן שאני שרבטתי, מרינה הצליחה לברוא עולם שלם על כפולת עמודים:)
היה ממש נחמד - איזה כיף שאנחנו שכנות!

הגינה שישבנו בה היתה מוצלת, אבל פה ושם חדרו אליה קרני השמש. אחת מנקודות החדירה הייתה בקצה ספסל, וכמובן שהיה שם חתול. הוא העיף בנו מבט והחליט שאנחנו לא מסוכנות - או לא שוות את הטרחה - אצל חתולים אי אפשר לדעת. הוא נשאר מכורבל בפינת הספסל, שקט למדי פרט לכמה התמתחויות והתלקקויות.

אני עברתי מקום, החלפתי את הטושים בעפרון עבה, והחתול שינה תנוחה:

החתול התחיל להתנקות ולהתלבט עד שמצא את התנוחה המתאימה, ואני איתו:

וזהו.

שרבוטים בשכונה

לאחרונה עשיתי לי מנהג לקחת את ליאור לטיול בעגלה. אחרי שהוא נרדם אנחנו עוצרים ליד ספסל, ואני מוציאה את הכלים ומתיישבת לשרבוט מהיר עד שהוא מתעורר.

החנייה שלנו. אני אוהבת את השיחים עם הפרחים האדומים שמוציאים לשון.

המרכז השכונתי. אחרי ארוחת הצהריים באים ילדי בית ספר לשחק בגן המשחקים המשופץ. אלה שעות שקטות יחסית. בשעות הערב נכבש גן המשחקים ע"י ילדי הגן ואמהותיהם.

פארק רעננה, ליד האגם. בעונה הזו הברחשים מתמעטים ואפשר לשבת בספסלים ליד המים.

המרכז השכונתי, בשעת צהריים נטושה.
בדרך כלל יש לי נטייה להוסיף עוד ועוד לרישום. ליאור מכריח אותי להפסיק לפני שאני מוכנה. לפעמים זו מקריות מוצלחת - כשאני חוזרת לרישומים מאוחר יותר אני מרוצה מהמינימליסטיות שלהם :)

יפו ואני

לצערי לא הספקתי לרשום הרבה במפגש האחרון. יפו ציורית ונהדרת, אבל לא הכי ידידותית לאמהות עם עגלות:)

הפעם רציתי מאד להתנסות בעפרונות צבעוניים על נייר חום, בהשראת מירי.

ישבתי בבית קפה עם שרבטנים נוספים, ומולי ישבה אשה שמנה ונהדרת, מודל נהדר לרישום. היתה לה יד עגולה וכבדה שנחה על השולחן הדקיק.

המודל הבא שלי היתה נעמה הגלעדי. מה שמשך אותי אצלה היה השיער המתולתל, שהסתיר חלק מפניה. רשמתי אותה בעט והוספתי צבע בבית.
אני מקווה להצליח יותר בפעם הבאה. בינתיים ממשיכה לשרבט פה ושם ברחבי השכונה :)

סוכות בצפון

נסענו לצימרים במקום שנקרא "שאר-ישוב", עם חברים. היה מאד מאד כיף, ואפילו מצאתי זמן לצייר. בבוקר, חלק מהמשתתפים ישנו עדיין, חלק הסתובבו וקטפו פרות הדר. היה שקט מאד. שעה קטנה ומושלמת.

שבת בבוקר, יום יפה

לאמהות טריות אין הרבה זמן לשבת בבתי קפה ולצייר, אבל ביום שבת גיליתי שהבית והמשפחה שלי הם נושאים מרתקים לציור.

 

 

 

 את הכלבלב המקסים קיבלתי בירושה מהבת של מרינה, מתנה לליאור התינוק. כמובן שהבן הגדול שלי התאהב בו. ובצדק - הכלבלב הזה הוא מאגר בלתי נדלה של צלילים, מילים ומנגינות. בכל מקום שלוחצים הוא משמיע קול אחר. ליאור, לעומת זאת, מפחד ממנו, בייחוד כשהוא שר "איצי-ביצי-עכביש".

כדי שהפוסט לא יהיה מדי משפחתי, הנה רישומון שעשיתי בגן המשחקים. הספקתי רק כמה קווים :-(

 ולסיום, רישום משותף שלי ושל הבן הגדול שלי. הוא טפטף לי דבק נצנצים כחול על הנייר, לדעתי זה דווקא מוסיף!

ארוחת טרום-חג

מאז המפגש הראשון שלנו, אני לוקחת איתי מחברת לכל מקום בתקווה שאצליח לרשום. אבל אני בד"כ מוצאת עצמי בסופו של דבר רצה אחרי ילד אחד, מניקה את השני, מחליפה חיתול או סתם מותשת מדי...

הפעם היחידה שהצלחתי לרשום קצת היתה במפגש עם דורון ומרינה (החיננית), וזה בעיקר בזכות מרינה שהמריצה אותנו.

זו פינה שציירתי בביתה הנעים עם הטושים הנעימים של מרינה. לא הספקתי יותר מפינה כי ליאור התעורר :)

באיזשהו שלב מרינה ודורון ארגנו ארוחת צהריים ספונטנית, ליאור נרדם עליי במנשא, והיה לי זמן לעוד כמה שרבוטים.

מרינה ודורון מבשלות

 היה נעים וגם טעים. בארוחת החג לא הספקתי לצייר כלום. אולי בשנה הבאה...

עכשיו אני

איזה כיף שהבלוג מתחיל ללבוש צורה!

המפגש המוצלח ביום שבת היה עבורי חוויה מתקנת - בעבר, במסגרת לימודי האדריכלות, השתתפתי בקורס רישום סביבה. המנחה הייתה מורה רוסייה יבשושית כצנון, וכשיצאתי לרשום בחוץ הציקו לי כל מיני הורים עם זאטוטים מעצבנים שנדבקו אליהם ליד. במפגש שהיה, המנחה היבשושית התחלפה במרינה החיננית:) שהסבירה וכיוונה אותנו בצורה עדינה ומעניינת. ובזכות התמיכה הקבוצתית, לא הפריעו לי האנשים מסביב. 

גיליתי שצריך להתאמן ולעבוד קשה כדי להגיע לרמת רישום כמו של מרינה, אצלה הכל נראה קליל ומהיר, הקומפוזיציות עובדות, האיזון בין הקו והכתם מדוייקים. אני מתחילה בקטן ומקווה להשתפר לאט לאט
.

 

התחלתי את המפגש בבית קפה עם חברות שלא פגשתי מזמן, וכולנו ציירנו אחת את השנייה

אחרי שנמאס לנו לצייר זו את זו (בית הקפה היה די ריק - ובצדק, כי הקפה לא היה כ"כ מוצלח), עברנו לאזור הספסלים וחיפשנו דמויות מעניינות. אני התמקדתי בדמות אחת בכל פעם.

האיש הזה הרשים אותי בחוש האפנתי שלו: הוא חבש מגבעת קש, והבגדים שלו היו משובצים בגדלים שונים. הוא זז באמצע הרישום ולא הספקתי להעביר את הופעתו המרשימה במלואה

את שני אלה רשמתי בעפרון והוספתי להם צבע בבית. אהבתי את התנוחות הרפויות שלהם בישיבה על הספסל.

זה הכל להפעם.