יום שלישי, 8 בנובמבר 2011

שרבוטים בשכונה

לאחרונה עשיתי לי מנהג לקחת את ליאור לטיול בעגלה. אחרי שהוא נרדם אנחנו עוצרים ליד ספסל, ואני מוציאה את הכלים ומתיישבת לשרבוט מהיר עד שהוא מתעורר.


החנייה שלנו. אני אוהבת את השיחים עם הפרחים האדומים שמוציאים לשון.


המרכז השכונתי. אחרי ארוחת הצהריים באים ילדי בית ספר לשחק בגן המשחקים המשופץ. אלה שעות שקטות יחסית. בשעות הערב נכבש גן המשחקים ע"י ילדי הגן ואמהותיהם.


פארק רעננה, ליד האגם. בעונה הזו הברחשים מתמעטים ואפשר לשבת בספסלים ליד המים.


המרכז השכונתי, בשעת צהריים נטושה.
בדרך כלל יש לי נטייה להוסיף עוד ועוד לרישום. ליאור מכריח אותי להפסיק לפני שאני מוכנה. לפעמים זו מקריות מוצלחת - כשאני חוזרת לרישומים מאוחר יותר אני מרוצה מהמינימליסטיות שלהם :)

5 תגובות:

  1. רחל, קודם כל, אני כל כך שמחה על מנהגך החדש שלך!
    הרישומים השקטים והפסטוראליים שלך נהדרים וכל כך מעבערים את רוח השכונה (כן, כן, זאת גם השכונה שלי).
    הרישום הראשון נראה ממש כמו איור מספר ילדים, חסר לו רק סיפור. ואולי יש לנו פה סיפור על החתול השחור והפרחים האדומים שהוציאו לו לשון :-)

    השבמחק
  2. תודה מרינה! אהבתי את הסיפור שלך :))

    השבמחק
  3. רישומים נהדרים! ברישום הראשון הצמחיה כל כך רעננה. (יצא גם משחק מלים, זה ברעננה, לא?)

    השבמחק
  4. רחל זה אדיר. הם צלולים כאלה

    השבמחק