יום ראשון, 18 בדצמבר 2011

ברכבת

היום נגמר לי סקטצ'בוק ברכבת. והיום הייתה פעם הראשונה שישבה מולי מישהיא שכל כך לא רצתה שאצייר אותה שכיסתה את הפנים עם הידיים. ואחר כך הרימה עיתון כל כך גבוה שגם לא נוח לקרוא וגם היא הסתירה את כל האנשים שישבו מאחוריה ולא יכולתי לצייר גם אותם. וכל זה במקום להגיד שהיא לא רוצה שאצייר אותה. וחבל - כי אני יכולה לצייר גם מדמיון. ואולי אתעצבן ואצייר אותה מאודמאודמאוד מכוערת. ובמציאות היא ממש לא.
דבר כזה עוד לא קרה לי.

waiting

in the train<

in the train<

in the train<

in the train<

in the train<

in the train<

7 תגובות:

  1. ממש אהבתי את הפרופיל הגדול של איש בקו אחד - מזכיר בטהובנים למיניהם

    השבמחק
  2. וואו - מקסים! בעיקר שני האחרונים

    השבמחק
  3. :-) סיפור משעשע! זה בעיה עם אנשים ששמים לב שמציירים אותם, אני די פחדנית ומעדיפה שלא יראו אותי משרבטת. הרישומים שלך נהדרים, את תופסת כאלה טיפוסים! כשמציירים אנשים זה חייב להיות שילוב של התבוננות ישירה, זיכרון וקצת דמיון - הרי זה לא מודל שמדגם לך. וזה היופי של רישום ספונטני במקום!

    השבמחק
  4. תודה רבה לכולכן!
    שמתי לב לתופעה - אם בן אדם מבקש שאצייר אותו, לא יוצא כלום. אני מציירת את האנשים כמו תפוחים - זורמת עם הקוו. לרוב לאנשים לא איכפת - כמו לבחור במשקפיים שחורים (כפולה 4) - בהתחלה חשבתי שהוא יושן. ואז שמתי לב איך הוא לועס מסטיק - הוא לא ישן והסתקל עלי. ואם בן אדם מבקש שאצייר , אני מפסיקה לראות בו "תפוח" ולא מצליחה לצייר בכלל.
    ואם אני מציירת מדמיון אז הקוו משתנה - אני חייבת לעקוב בסודיות אחר האנשים. הרבה פעמים יוצאים לי אנשים עם 3-4 ידיים וכמה "עפים" (עף ברבים?) כי אנשים זזים והקוו זז אחריהם.

    השבמחק
  5. נהדר!
    אני אוהבת את "איום" השרבטנית: "וחבל - כי אני יכולה לצייר גם מדמיון. ואולי אתעצבן ואצייר אותה מאודמאודמאוד מכוערת." :-)

    השבמחק
  6. אין ברירה-אין ברירה *) ואני אוהבת לצייר מכוער

    השבמחק
  7. סדרה מקסימה. לי אין את היכולת להתנתק כך, אולי באמת עליי לדמיין שאלו תפוחים כדי לא לפחד מהם:)

    השבמחק