ברכבת

החיים שלי עוברים ברכבת. לפחות יש את מי לצייר

עדלאידע בחולון

הילדה סתמה את האוזנייים שלה בכעס ואמא דחפה את העגלה במרץ

את הבובות המנופחות החזיקו בני נוער. ומאחורי כל בובה היה חוט מחבר לגנרטור. את הגנרטור דחף לפניו טיפוס עייף

>

במוסך

אני ממליצה! המקום הכי חם לשרבוט!
לא מזמן גיליתי שהמוסך זה המקום הכי -הכי שרבוטני
המכונות לא זזות. כמעט
וגם עובדי מוסך מדי פעם תופסים איזו פוזה מעניינת ל2-5 דקות.
עד המעבר לפוזה הבאה.
ויש מלא אופציות עם פינות עם טבע דומם יפה ומסקרן

יציאה #5 גן מאיר

זה היה מקום עם הרבה אנשים - ואני מאוד אוהבת לצייר אנשים. יותר מבניינים. אבל כולם היו באווירה של שבת-מנוחה

ונדבקתי

ציירתי מעט ובעצלנות

אבל מגרשי ספורט ומתקני משחק עם ילדים - זה המקומות השווים בעיניי

<

<

<

<

צברים ונווה צדק

ראיתם את הצבר בסקצ' השני מצד שמאל?

זה אותו צבר שרואים בסקצ' אחרון מצד ימין

ברכבת

היום נגמר לי סקטצ'בוק ברכבת. והיום הייתה פעם הראשונה שישבה מולי מישהיא שכל כך לא רצתה שאצייר אותה שכיסתה את הפנים עם הידיים. ואחר כך הרימה עיתון כל כך גבוה שגם לא נוח לקרוא וגם היא הסתירה את כל האנשים שישבו מאחוריה ולא יכולתי לצייר גם אותם. וכל זה במקום להגיד שהיא לא רוצה שאצייר אותה. וחבל - כי אני יכולה לצייר גם מדמיון. ואולי אתעצבן ואצייר אותה מאודמאודמאוד מכוערת. ובמציאות היא ממש לא.
דבר כזה עוד לא קרה לי.



<

<

<

<

<

<

שדרות רוטשילד

שלום! אני כל כך שמחה שהצלחתי סוף-סוף להצתרף ליציאת רישום!
בפעם הראשונה מאוד רציתי אבל בנינו בית. בפעם שניה גם רציתי אבל הבת שלי דרשה שיחגגו לה יום הולדת אחרי שדחינו אותו בגלל שבנינו בית.
כדי להגיע הפעם, חודש הזכרתי לעצמי ולמשפחה שהפעם אנחנו נושאים - באים ומציירים.
זה היה מעניין, מרגש ומוזר. כי הזמן היחיד שיש לי לרישומים זה רק ברכבת. אני רגילה לצפיפות הכיסאות שמכניסים סדר קבוע בין הפרצופים לכיסאות הריקים וקושי למצוא מקום כזה שבו רואים כמה שיותר אנשים ובוזמנית אף אחד לא מפריע לך ולא שם לב שאתה מצייר אותו. ברחובות הכל זורם והכיסאות לא מחזיקים את האנשים।

אני שמחה שבאתי


<

<