אמנם פספסתי מפגשים לאחרונה, אבל לפחות לקחתי איתי מחברת וצבעים לחופשה המשפחתית. גיליתי שקשה לי לרשום את הבוגרים שבחבורה. הם לא ממש יודעים איך להתייחס אליי, די סקרנים, קצת חוששים להפריע. יש תמיד ציפיות, כן-לא-דומה. הנוף הפך להיות אובייקט מועדף.
הנוף מהצימר. מצד שני - מקלפים רימונים ליד שולחן האוכל.
ירון רואה משחק כדורגל.
תנוחה אופיינית, בערב ליד השולחן, אחרי שהילדים נרדמו.
ניסיתי לצייר את הילדים, אבל הם זזים כל הזמן. לשמחתי הצימר שלנו הפך למקום המפגש של חבורת הילדים, בוקר וערב כולם התכנסו אצלנו לראות טלוויזיה. ברגעים האלו אפשר לפעמים לתפוס אותם בלי תזוזה במשך כמה דקות רצופות.
רואים טלוויזיה ומשחקים קלפים
שקועים במשחק
מושא רישום נוסף היה הבן שלי ליאור. הרגשתי נוח להתאמן עליו - בסוף הצלחתי לייצג אותו בצורה נאמנה עם השלט האהוב ביד.
יפה, רחל! רשמת הרבה ובלי "לפחד" ויצאו לך רישומים אותנטיים וחיים, ושבטח ישימשו לך זיכרון מהחופשה הרבה יותר טוב מהצילומים. אני מואוד אוהבת את הציורי נוף, אני בדרך כלל מתקשה עם הצמחייה. טוב, וגם הדמויות, כמובן - תפסת הבעות נהדרות והדיוקן של ליאור עם השלט - פשוט ממצא :)
השבמחקמקסים , אהבתי את המגוון
השבמחק