כיכר רבין בשבוע האיור

שישי בצהריים, יום אחרי פתיחת התערוכה. הפתיחה הייתה מוצלחת מאד, המוני אנשים (מאיפה באו כל כך הרבה?). בשלב מסויים חמקתי לחדר הסמוך כדי לנוח מהצפיפות ולהצטנן קצת במזגן... ועכשיו הזמן לשכוח מהכל ולהתרכז שוב בציור, לשם כך התכנסנו לא?

הקבוצה גדלה. הגיעו כמה אנשים בעקבות הפרסומים וציפו לשואו. עבורי זה קצת פוגם בחווית הרישום, שהיא אינטימית ומצריכה ריכוז והתבוננות פנימה. מצד שני באו גם כמה שרבטנים חדשים, שבאמת רצו לקחת חלק במפגש ולצייר יחד עם הקבוצה, וזה תמיד משמח.

ענדתי בגאווה את הסיכה של האורבן סקצ'רס: פתאום אנחנו כבר לא סתם קבוצה של אנשים שנפגשת מדי פעם לצייר, אנחנו קהילה, חלק ממשהו גדול יותר. איזה יופי. 

היה משהו מעט מלחיץ בסיטואציה, כובד של ציפיות. למזלי הייתה לי מחברת חדשה - אין כמו אקססוריז חדשים כדי לעורר את המוזה :) אני סאקרית של נייר, עפרונות וצבעים, כמו רוב השרבטנים. 

התחלתי בשרבוט מהיר כדי לשחרר את היד. סליחה חברים, לא כולכם יצאתם דומים לעצמכם... :) 

אחר כך החלטתי לנסות להתמודד עם בניין העירייה. במפגש הקודם שנערך בכיכר לא ציירתי אותו, הוא היה גדול ומאיים מדי. הפעם גיליתי שהוא דווקא קל מאד לציור, הצורה שלו ברורה והנפח המלבני מהווה ניגוד חזק לרחבה האופקית ולבריכה שלמרגלותיו. יחד עם זאת הוא די משעמם. מצאתי עניין בחלונות, שיוצרים דפוס צבעוני של מלבנים, קצת כמו שמיכת טלאים.

ציירתי פינה נוספת בכיכר הריקה. החום והשמש הבריחו את האנשים למקומות המוצלים המעטים.

לשמחתי הגיע רוכב אופניים והשתרע על כיסא נוח ממש מולי. מודל מושלם, שכב בלי לזוז ובלי לשנות תנוחה לפחות חצי שעה :)

לא אוכל להגיע למפגש הבא, מקווה שיהיה מוצלח. מבטיחה לשרבט על החוף בכנרת (לנסות לפחות...).