מוזיקה ומזכרות מהילדות ברחבת הסינמטק

אז מה היה לנו ביציאת השרבוט האחרונה ברחבת הסינמטק? השמש הנעימה של דצמבר, פסטיבל הג'אז ברקע, שוק הוינטג', בית קפה מעבר לרחוב וחברתם הנהדרת של סקצ'רים - חברים ותיקים וכאלה שיצטרפו בפעם הראשונה, כולם נגועים בחיידק השרבוט. יכול להיות יותר טוב?

מוזיקאית נהדרת הייתה שרה שירים נפלאים בכניסה לשוק. התישבתי על ריצפה וכאילו נכנסתי לתוך הסרט עם פסקול יפהפה.

הסתובבתי בין דוכני השוק, נעצרתי ליד הדוכן של מזכרות מברית המועצות. היו שם סיכות דש של פיונרים, בדיוק כמו שהיה לי בילדות! המוכר ניגש אלי, פניתי אליו ברוסית והוא התחיל להציג לי את הסחורה: "כל הסיכות שלי מקוריות, יש גם מדליות של מלחמת העולם השניה, כובעים של צבא האדום - מתנה נהדרת לנובי גוד (שנה אזרחית חדשה)". שאלתי אם אני יכולה לצייר אותו. "לא! לא!"- אמר לי. "למה? אני מציירת יפה!" - הראתי לו את הסקצ'בוק שלי. "כן, אבל לא בא לי לעמוד בלי לזוז" - אמר. "אתה יכול לזוז, אין שום בעיה" - הרגעתי אותו וקיבלתי אישור לצייר. "לא באים לפה מספיק אנשים" - התלונן המוכר. "איך קוראים לך?" - שאליתי. "בוריס" - ענה. "נעים מאוד. מרינה. אני אפרסם אותך בבלוג שלי!" - הבטחתי לבוריס. והינה, אני מקיימת. תבואו לדוכן של בורס ולא תתצטערו! ;)

אחר כך חזרתי לרחבת הסינמטק וניסיתי את הדיו והמכחול של קסניה.

היה כל כך כיף, הזמן עף כרגיל, אני חייבת לחזור לאזור הזה שוב!