יציאת שרבוט לטבעון

הוזמנו על ידי הסקצ'רים המקומיים לשרבט בטבעון הצפונית והציורית! אמרתי לעצמי - שעת נסיע מהמרכז - זה די קשוח בשבילינו, תל אביבים המפונקים, אבל יאללה, בוא נעשה יציאה לצפון :)

נפגשנו ב"מומוס" - חומוסיה שהיא גם גלרים וגם מקום להופעות - מקום עם אווירה מיוחדת! 

 משם בהמלצת טל שהזמין אותנו המשכנו לכיכר המרכזית של העיר - שם הייתה הופעת ג'אז וגם מלא אווירה! 

 לקראת הצהריים הופיעו בכיכר קבוצת ילדים שבדיוק יצאו מבית הספר, שהפגינה בעד הגנה על האקלים.

ובכן, התרשמתי מאוד מטבעון - מקום בו בעל חומוסיה גם אומן והעובדים שלו - מוזיקאים. מקום בו בשישי בצהריים מנגנים ג'אז בכיכר וילדים מפגינים בדאגה על כדור הארץ... אוטופיה?
תודה רבה לכל מי שהצטרף, היה כל כך שונה מתל אביב וכל כך נהדר!

מוזיקה ומזכרות מהילדות ברחבת הסינמטק

אז מה היה לנו ביציאת השרבוט האחרונה ברחבת הסינמטק? השמש הנעימה של דצמבר, פסטיבל הג'אז ברקע, שוק הוינטג', בית קפה מעבר לרחוב וחברתם הנהדרת של סקצ'רים - חברים ותיקים וכאלה שיצטרפו בפעם הראשונה, כולם נגועים בחיידק השרבוט. יכול להיות יותר טוב?

מוזיקאית נהדרת הייתה שרה שירים נפלאים בכניסה לשוק. התישבתי על ריצפה וכאילו נכנסתי לתוך הסרט עם פסקול יפהפה.

הסתובבתי בין דוכני השוק, נעצרתי ליד הדוכן של מזכרות מברית המועצות. היו שם סיכות דש של פיונרים, בדיוק כמו שהיה לי בילדות! המוכר ניגש אלי, פניתי אליו ברוסית והוא התחיל להציג לי את הסחורה: "כל הסיכות שלי מקוריות, יש גם מדליות של מלחמת העולם השניה, כובעים של צבא האדום - מתנה נהדרת לנובי גוד (שנה אזרחית חדשה)". שאלתי אם אני יכולה לצייר אותו. "לא! לא!"- אמר לי. "למה? אני מציירת יפה!" - הראתי לו את הסקצ'בוק שלי. "כן, אבל לא בא לי לעמוד בלי לזוז" - אמר. "אתה יכול לזוז, אין שום בעיה" - הרגעתי אותו וקיבלתי אישור לצייר. "לא באים לפה מספיק אנשים" - התלונן המוכר. "איך קוראים לך?" - שאליתי. "בוריס" - ענה. "נעים מאוד. מרינה. אני אפרסם אותך בבלוג שלי!" - הבטחתי לבוריס. והינה, אני מקיימת. תבואו לדוכן של בורס ולא תתצטערו! ;)

אחר כך חזרתי לרחבת הסינמטק וניסיתי את הדיו והמכחול של קסניה.

היה כל כך כיף, הזמן עף כרגיל, אני חייבת לחזור לאזור הזה שוב! 

שרבוטים חמים מיפו העתיקה

קיץ כאן מזמן, והוא מתכוון להשאר בכמה חודשים הקרובים. אנשים מסתתרים במקומות ממוזגים, או בורחים לחוף הים ולבריכה ויוצאים החוצה בלילות כשמתחיל להיות יותר קריר. הייתם צריכים להיות סקטצ'רים שרופים כדי לא לוותר ולבוא ליציאת השרבוט האחרונה שלנו ביפו העתיקה.
השמיים הכחולים והאבנים הנוצצות יצרו קונטרסטים חזקים והחום הכבד חיזק את האפקט. קבוצות של תיירים שמילאו את הכיכר מדי פעם נתנו לי תחושה שאני בטיול. למרות שבכל מקרה אני תמיד מרגישה בסוג של טיול כשאני פותחת את הסקטצ'בוק שלי :)

בסוף סיימנו כהרגלינו בבית קפה עם קצת אוכל, שתיה ו... עוד שרבוטים, כמובן!

שרבוטי פרידה

ביום שישי נפגשנו דורון ואני עם חברטינו אורור שנפרדת מאיתנו לכל הקייץ ונוסעת לצרפת (איזה מסכנה ;-)). קבענו בחוף צ'ארלס קלור (מאנטה ריי), ואחרי שהתרעננו במים החמימים התשבנו להיתבש עם סקטצ'בוקים ביד.

 אחרי זה זזנו לעלמה ביץ' והמשכנו לקשש ולשרבט.

קבוצת בנות מקשקשות ושותות - מודלים מושלמים!

שני בחורים עם שער ארור על הנוף של החוף ויפו העתיקה

מה אני אגיד לכם? חברות+חוף הים+שרבוטים=אושר!

המפגש הבא שלנו מתוכנן להיות בחוף הים, מקווה שאתם כבר הספקתם להכנס לאוירה!

חוף אכדיה הרצליה

ים יותר יפה בחורף. לדעתי.

זה הזכיר לי...

זה הזכיר לי ימים רחוקים של אקדימיה. תרגילי קיץ. רחובות אחרים, שמים אחרים, תחושה אחרת. זה סיקרן אותי מאוד - איך ארגיש? ברחובות אחרים, תחת שמיים אחרים, עם כל מה שעברתי מאז. אז הינה - השמיים של היום, הרחובות, האנשים. וגם אני. וגם הציורים שיצאו קצת ישנים, קצת חדשים. עם צבעי מים של פעם, עם אפרונות של היום.