שרבוט-ריקוד

למפגש החארון שלנו קראתי שרבוט-ריקוד. לא במקרה המילים כנראה התחרזו. הוזמנו על ידי רונית אדלמן לרשום מהתבוננות את השיעור של הקבוצה בהנהלתה, שרוקדת בשיטת ריו אביירטו. אני אוהבת לצייר תהליכים, אנשים בתנוע - זאת משימה מרתקת באמת, וכמובן שמחתי לקפוץ על ההזדמנות. אך השילוב עם הריקוד, ואלי עם הריקוד הספציפי - חופשי, מחובר מבפנים החוצה, חיזק את החוויה פי כמה והעלה אותה למימד אחר.

אז אני חושבת שכן אפשר להעביר אנרגיה, רגש, תחושה ברישום מהיר ואקספרסיבי. עבורי השרבוטים האלה כמו זכרון בבקבוק - כשאני מתבוננת בהם אני יכולה שוב לטעום קצת את הטעם של החוויה. היה כיף אדיר! ואפילו הצטרפתי קצת לריקוד ;) 

המפגש הבא של שרבוט-ריקוד בדרך, תהיו מוכנים!

מונוכרומטיזם

רישומים שעשיתי לפני כמה חודשים, בסוף הקיץ. הקו המינימליסטי משקף את הצמצום והשלווה שחיפשתי אז. עכשיו אני מרגישה אחרת לגמרי, אמצע שנה והראש מלא במחשבות תכנונים פרוייקטים... לעומת כל הבלגן, בשקט של המונוכרומטיות יש משהו שממקד ועושה סדר.

בגינה שלנו

פינה בשכונה

בבית (וגם: טיפה של אדום בתוך כל המונוכרום הזה)

רחוב בכרכור

אותו רחוב במבט מעט שונה

אנשים בפארק

תזכורת לעצמי: לא להסתנוור, לא להיות מוסחת. למצוא נקודות של שקט בתוך הבלגן היומיומי.

עתיד משותף

אתמול בערב השתתפתי בצעדת מחאה משותפת לערבים ויהודים בתל אביב - בעד השוויון ונגד הגזענות. אפשר לקרוא לזה נאיביות, אבל אני מאמינה שרוב האנשים סך הכל רוצים לחיות ביחד בשלום ושיש לנו הרבה יותר במשותף. ושזאת הדרך היחידה להגיע לחיים שפוים במקום הצפוף הזה. היה משהו מאוד אופטימי באנשים האלה שהלכו ביחד בלב תל אביב. 

כרגיל, ניגשו אלי לראות מה אני מציירת. קיבלתי תגובות מפרגנות גם מיהודים וגם מערבים - הינה הוכחה הראשונה שאני צודקת ;)