יציאת שרבוט גאה

לדעתי, שרבוט במצעד הגאווה הוא אחד חוויות ה"חובה" לכל סקצ'ר! נכון, זה קשה בטירוף - ההמון הצבעוני לא עוצר לרגע, כל דמות כאילו צועקת:"ציירו אותי", הצלילים וההריחות מתהרבבים עם הצבעים... אבל זה כל כך כיף!
הגעתי מוקדם ועברתי דרך שדרת בן-ציון שהייתה יחסית רגועה אך כבר מקושטת. מקהלה על הבמה עשתה חזרות אחרונות ושרה: "Show must go on!". התישבתי על הדשא ושקעתי בתוך הציור שלי...

כשסיימתי את הציור, השדרה הייתה מלאה באנשים ומוזיקה. זזתי לנקודת המפגש כדי לפגוש את חברי הסקצ'רים. באמת שלא היה צורך לזוז - ה"מודלים" באו אלינו וכל מה שהיינו צריכים זה להיות מהירים והחלטיים. סטים של טושים צבעוניים בידיים שלנו נראו כמו דגלי גאווה קטנים :)

אני כבר מחכה לשנה הבאה!

כל צבעי הקשת - שרבוטים ממצעד הגאווה

בדקתי טוב טוב שיש לי מגוון מספק של צבעים בקלמר לפני היציאת השרבוט האחרונה - קבענו שנלך לצייר את מצעד הגאווה התל אביבי! לא הייתי בטוחה שאצליח להתרכז, חששתי שהבלגן האנושי הצבעוני הזה יסחף אותי ולא אוכל להיות בעמדת המתבוננת מהצד. לקח לי זמן עד שהייתי מוכנה לשלוף את הסקצ'בוק, אך ברגע ששלפתי - לא יכולתי להפסיק!
האוירה הייתה נהדרת, סוף סוף לאף אחד לא היה איכפת מקבוצת האנשים שמציירים את המתרחש - כולם מסביבינו היו מיוחדים ומוזרים יותר, ועפרונות הצבעוניים שהיו תלויים לי בקלמר על הצוואר נראו כמו דגל גאווה קטן.

היה פשוט אדיר, עכשיו שצריך לחכות שנה שלמה עד לפעם הבאה!