בא לשכונה בחור חדש.....

שלום חברים,
אני חדש בקבוצה, שוק הפשפשים הוא לי המפגש השני, ובכלל- אני חדש בתל-אביב. הכל עדיין נראה לי טרי ושונה, ועם זאת מדובר בישראל. חייתי פה כ-32 שנים ואני אוהב את המוכר והישן. עם זאת, פעמים מעטות מדיי נעצרתי להביט, לא סתם להסתכל, ולתרגם את המציאות לנייר. ניקח את מקרה שוק הפשפשים משישי האחרון כהסבר לכך שפשוט מאוד קשה לי לשבת ולרשום קצת מציאות: מאות אנשים, אלפי פרטי סחורה צבעוניים, תנועה מתמדת, קקפוניה ארכיטקטונית. איך לעזאזל אפשר לתאר את הכל? על אילו פרטים מוותרים? כשאני סוף סוף מניח את העיפרון על הנייר אני שונא את מה שיוצא. אבל אני קשוח, שירתתי בקרבי, אני לא אוותר! ואני עושה עוד רישום. ועוד אחד. מנסה להתיש את המבקר הפנימי. ולאט לאט אני מתחיל אפילו להנות. בתום שלוש השעות אני כבר תשוש. אבל שמח. אני מרגיש שכל ניסיון כזה לתאר את המציאות על הנייר משפר את יכולותיי כמאייר ובהחלט עוזר לי ללמוד להבין וגם לאהוב את הבלגן בו אנחנו חיים.

Hey all,

I'm new to the group, the “Flea Market” is only my second encounter with Y'all, but I'm also quite new in Tel-Aviv. Everything still seems fresh and different, but still - it is Israel we're talking about - I've lived here about 32 years and I love the old and familiar. However, it is not too often that I stop to observe, not just to look, and to translate reality onto paper. Using last Friday's Flea Market meeting as an example, I'll try to explain why is it so very hard for me to just sit down and sketch some reality: hundreds of people, thousands of colorful merchandise pieces , constant movement, architectural cacophony. How the hell can one sketch it all? What details should I drop out? When I finally start moving the pencil on the paper I hate what comes out. But hey, I'm tough, I served in “Kravi”, I will not give up easily! And I try again. And again. Essentially I'm trying to wear down the internal critic. And then, little by little I begin to enjoy the process. After three hours I'm quite exhausted. But pleased. I feel that this attempt to describe the reality on paper improves my abilities as an illustrator and certainly helps me learn to understand and love the mess in which we live.