מריחים את הקיץ

חוף הים האביבי הוא מושלם - גם בגלל מזג האוייר העדין וגם בגלל הגעגעוים אליו במשך החורף. הינה כמה רישומים מהחודש האחרון, כרגיל מצאתי בחוף שפע של דמויות ואווירה.

את יכולה לצייר אותי?

בשבוע שעבר אני סוף סוף פגשתי את חברתי אורור בסטודיו החדש שלה ביפו העתיקה. כרגיל, שרבוט היה חלק מהתוכנית שלנו, ואנחנו התישבנו בכיכר קדומים, שטופת השמש של סוף פברואר.

אני ניסיתי את צבעי הפסטל השמן החדשים שלי:

אחר כך עשיתי את הרישום המהיר הזה בצבעי מים:

בזמן שציירתי, קבוצות של תיירים היו ממלאים ועוזבים את הכיכר בלי הפסקה : יפנים, הודים, נוצרים מאירופה... אחד הקבוצות שבאה הייתה של תלמידים ערביים מקומיים מיפו. הם התגודדו סביביינו והתחילו עם השאלות הרגילות: מה אתן מציירות? למה? מי משלם לכם? כשיתברר שאנחנו עושות את זה בחינם ולכיף, אחד הילדים ביקש ממני לצייר אותו. כמובן שהסכמתי, ואחרי שסיימתי הוא ביקש ממני לצייר אחד הבחורות (הכי יפה, עם המטפחת הוורודה). אני חושבת ששניהם היו מרוצים מהתוצאה ורשמו לבקשתי את השמות שלהם בערבית ועברית.

אני אוהבת כששירבוט יוצר אינראקציה עם האנשים ברחוב, ברגעים האלה אני מרגישה כמו סקטצ'רית אמיתית :)

כיף לחזור

התגעגעתי מאד. פעם ראשונה הגעתי למפגש לבד, ויכולתי להתמקד במלאכת השרבוט.

נפגשנו בלאבאיט, בית קפה נחמד עם עוגות מצוינות. היה לי קשה להתאפק ולא לחסל את העוגה בביס אחד, אבל היא הייתה יפה כ"כ ואני רציתי מאד להתחיל כבר לצייר:

ישבתי על הבר הצופה על הנמל ועל זוהר ודליה שישבו בחוץ, ברוח. כל הצעיפים והשער המתנופף שימחו אותי מאד. וגם המגפיים של זוהר.

השמש יצאה ופיתתה את כולנו החוצה. מצאתי עוד דברים משמחים: המקצב של התרנים, העמודים והפנסים; משבצות ופסים על בגדי חורף.

פתאום הגיע גשם בטיפות גדולות. אספנו מהר את הצבעים והתיקים. החלטנו לצאת לסיבוב בין ההאנגרים ואולי למצוא איזו תערוכה מעניינת. בהאנגר של "עבודה זרה" נחת עליי קקי של יונה. החלטתי שאני מעדיפה את הגשם. 

קלישאה אבל נכונה: מחכה כבר למפגש הבא :)

צברים ונווה צדק

ראיתם את הצבר בסקצ' השני מצד שמאל?

זה אותו צבר שרואים בסקצ' אחרון מצד ימין