יציאת שרבוט לגן העצמאות

בהחלט צריך לאהוב את מלאכת השרבוט כדי לעזור עוז ולצאת באוגוסט בצהרי היום לשלוש שעות בחוץ בתל אביב. הכנתי את עצמי להזיע ולסבול קשות מהחום והכל למען האמנות. 

והנה הפתעה: נקודת המפגש שלנו התגלתה כסוג של נס אקלימי! גבעת דשא מוריקה הצופה לנוף יפהפה של ים כחול, מפרשיות לבנות, עשרות גלשנים צבעוניים במיים, וכל זה בצל העצים כשבריזה מרעננת נושבת ומנעימה את זמננו. לא היה חם ומזיע בכלל, היה אפילו נעים! 

חבורתינו הקטנה התמקמה בניחותא וכמובן שבהתחלה היה לנו הרבה חומר להשלים, לשמוע חוויות מהסימפוזיון באמסטרדם ממי שהיה, להשוות ציוד אמנות, להתעדכן בשרבוטים מחופשות הקיץ וכיוצא בזה. אך אט אט השתתקנו ושקענו כל אחד בשרבוטיו. מי שלא הגיע מצוייד בקליפסים או אטבים כלשהם נאלץ לאחוז בחוזקה בדפיו כדי שלא יעופו ברוח. 

בתחילה המקום היה ריק למדי מלבדינו ומלבד כמה בעלי כלבים שיצאו לטיול הבוקר. אך די מהר התמלא השביל היורד לים מעליו ישבנו בהמון אנשים שצעדו עליו ממש כדוגמנים /יות על המסלול.  זו הפעם הראשונה שלי עם הקבוצה שישבתי באותה נקודה 3 שעות, לא שוטטתי ולא חיפשתי שום אטרקציות, זה היה פשוט ספוט מושלם מכל הבחינות.

הסקצ'בוק במרכז של נתן (Nathan Halpern) והדמות בחולצת הפסים זו אני. חחחח... שוקלת לעבור לקריירת דוגמנות :)))

.

וכמו תמיד - תודה למרינה על הארגון והיוזמה. היה כל כך כיף!

יריד פורים בקפה שפירא

קפה שפירא אינו בית קפה במובן הסטנדרטי של המילה. מדובר במזנון שכונתי דמוי חושה, עם דלפק שרות שם מזמינים לאכול ולשתות ואז מתפנים לרבוץ בחוץ על איזו מחצלת או ארגז פלסטיק הפוך בגינה. גם המילה גינה לא הכי מדוייקת. יותר שטח ציבורי פתוח הכולל כמה פיסות דשא מדובללות ורהיטים ישנים מגוונים מאוד פזורים בשפע סביב.

ביום שישי בשעה 10 בבוקר כבר שהו במקום מספר משפחות צעירות מטופלות בתינוקות, פעוטות וכלבים. כולם הכירו את כולם, החליפו חוויות על האזעקה של אתמול בלילה, דיברו על הגן האנטרופוסופי של הילדים והתלבטו מה להזמין לאכול. 

ככל שהזמן עבר המקום הלך והתמלא בעוד ועוד תושבי השכונה הצבעוניים. השמש יצאה, בירות הוזמנו, ג'וינטים גולגלו, כלבים התרוצצו - שמח! 

בהמשך נפתחו במקום דוכני תחפושות ועמדות תספורת מה שהוסיף מבול של נושאים חדשים לציור. 

היה כיף לגלות את המקום הזה ולהשתלב באוירה המקומית. כמו תמיד - תודה למרינה על הארגון ועל מציאת המקומות המושלמים לשרבוט!

יציאת שרבוט בכיכר דיזינגוף

ישנם את הימים האלו שהם פשוט מושלמים לסקצ'ינג... יום שישי האחרון היה כזה בדיוק! אחרי שבוע גשום וסוער, מה יותר נעים מ"להזדנגף" בשמש החורפית הנעימה בחברת הקבוצה המשרבטת? כיכר דיזינגוף המחודשת נאה ומטופחת, מוקפת ספסלים וכיסאות בשפע - נותר רק לבחור איפה לשבת בנוחות, לפרוס את הציוד ברווחה ולהתחיל לצייר בתנאי לוקסוס. 

בשעה עשר בבוקר המקום היה יחסית ריק, אך ככל שהבוקר התקדם - הכיכר התמלאה בעוד ועוד אנשים מכל הגילאים והסוגים, הורים עם תינוקות, כלבים, צעירים וצעירות בדרגות היפסטריות משתנות ושאר מיני טיפוסים שונים ומשונים. גן עדן למשרבטי דמויות! 

בין דמות לדמות השתעשעתי בצביעת המזרקה החשופה של אגם,קצת מהזיכרון וקצת מהדימיון. 

תודה למרינה שהביאה אותנו למקום הנכון בזמן הנכון!

יציאת שרבוט לשוק נמל ת"א

שלושה חדשים עברו מאז המפגש האחרון של הקבוצה - וזה המוןןןן זמן! בלי הפגישות של הקבוצה שמדרבנות לצאת למדרכות ת"א היה לי קל להשאר כל הקיץ במזגן, להתעצל ולהחליד :) לכן המפגש אתמול בנמל ת"א היה כל כך משמח! היה כיף לפגוש את החברים הישנים, להכיר פנים חדשות, לשרבט ולהזיע :)

התחלתי בלונג שוט בפורמט גדול על גבי קופסאת קורנפלקס פרוסה. ציירתי, ציירתי וציירתי... והציור לא נגמר, אולי הגזמתי הפעם בגודל? התחלתי להילחץ שלא אספיק לצייר עוד נקודות מבט בשוק. אחרי שעה וחצי הצלחתי להשתלט על הקרטון שלי ולעבור הלאה. 

עשיתי כמה סיבובים ותפסתי כמה סקצ'ים מהירים של דמויות בשוק. 

נוכחות השרבטנים היתה מורגשת בשוק הלא גדול הזה, ישבנו בכל מקום פנוי וזכינו להתעניינות ידידותית מצד המוכרים והקונים. הפעם כמה מנשואי הציורים שלי ביקשו ממני לקבל את הציורים "שלהם"... אבל אני, רכושנית שכמותי, סירבתי בנימוס :)

היה כיף לחזור לפעילות, תודה למרינה על הארגון!

יציאת שרבוט לנווה צדק

שכונת נווה צדק היא אתגר לא קל לפיצוח עבורי. מצד אחד זהו מקום יפה, אסתטי, נעים מאוד לשוטטות, ממש חלומו של כל סקצ'ר. מצד שני יש משהו לא אותנטי במקום. זו לא באמת תל אביב הקטנה שנחום גוטמן צייר את חולותיה. מדובר בשכונה סופר יוקרתית שכל בית בה שווה עשרות מיליונים. האנשים המסתובבים ברחובות השכונה הם בעיקר תיירים בסיורי צילום, סיורי כתב חידה וכד'.

התחלתי לשוטט ובכוונה התרחקתי לשולי השכונה. הגעתי לרחוב קטן שנשפך לרחוב אילת הסואן, הרחוב הזה היה מג'וייף ואפילו די מסריח. בהחלט איזור הנוחות שלי :) שלפתי דף גדול יחסית שהבאתי איתי (נייר מתנות חום מאיקאה) וציירתי עליו את הרחוב ב"שתי שכבות", למעלה מבט אחד ולמטה מבט לכיוון אחר. אני לא בטוחה שהניסיון ה"אוואנגרדי" שלי צלח מי יודע מה אבל לפחות נהנתי :)

בהמשך חזרתי לכיוון המוזאון, שם משך את עיני ציור הגרפיטי הצהוב הגדול על הקיר. אחרי שהשלמתי את הבתים, ארבתי לדמויות שיעברו ברחוב - אבל הרחוב היה שקט וריק להכעיס. קצת סבלנות - ולבסוף הצלחתי לתפוס כמה עוברים ושבים. 

לסיום ממש עשר דקות לפני הפגישה הקבוצתית שלנו ציירתי סקצ' מהיר על שקית נייר לתפארת הגינון של הוילות היוקרתיות בנווה צדק.

הגיעה הפעם קבוצה גדולה וזה היה ממש כיף. כיף לפגוש אנשים חדשים, לראות סגנונות שונים וגישות כל כך מגוונות לאותה סביבה. וכמו תמיד: תודה ענקית למרינה!!!

יציאת שרבוט לגינת לוינסקי

גינת לוינסקי ביום שישי בעשר בבוקר לא היתה מקום משמח במיוחד. פליטים אפריקאים מסיימים את התארגנויות הבוקר שלהם לאחר לינה במקום, חלקם מתגודדים בחבורות, חלקם מתבודדים. מזג האויר אפור וקודר. חבורת הסקצ'רים הקטנה שהתאספה במקום נראתה לא שייכת. האם זה הוגן לצייר במקום כזה בניתוק מהסיטואצייה ההומנית הקשה, מההקשר הפוליטי הטעון? הרגשתי לא נוח בגינה והחלטתי להתרחק כמה רחובות.

נקלעתי למקום שלקח לי כמה שניות טובות לזהות: התחנה המרכזית הישנה. בתור חיילת (לפני 30 שנה) עברתי בה המון והיא זכורה לי כמקום עמוס, תוסס וצבעוני. כיום האיזור נטוש, מוזנח ועלוב. התיישבתי על ספסל (טובל בשלולית שתן לצערי) שממנו היתה לי תצפית פנורמית מושלמת על הרחוב. לא הרבה אנשים הסתובבו שם ורובם המוחלט היו גברים. מנקי רחובות מבוגרים מאוד, נהגי מוניות, שיכורים, הומלסים, ביריונים שונים ומשונים, פתאום בחורה אפריקאית באפרו מרהיב. אני מודה שהייתי קרובה להשתפן ולנטוש, אך לבסוף הצלחתי להשלים את הציור.

משם המשכתי למדרחוב נווה שאנן שיחסית למקום הקודם היה שוקק חיים. המון אנשים מאפריקה, קצת פחות ממזרח אסייה ואפס "ישראלים". קיוויתי להצליח לצייר הפעם אנשים, פנים, קלוז-אפים. זה לא היה פשוט בכלל!

לא הרגשתי נכון ללטוש מבטים באנשים. הצלחתי לגנוב במאמץ רב כמה דמויות.

בשלב זה, למרות שנותרה עוד שעה למפגש הקבוצתי שלנו, חזרתי לגינה מתוך מחשבה שבהחלט עשיתי את היומית שלי. בגינה ציפתה הפתעה - האוירה העגומה של הבוקר השתנתה לגמרה. בית הספר מסתיים בשעה 12:00 ביום שישי והמון ילדים הגיעו לגינה, משחקים, צוחקים, צועקים בעיברית זה לזה. מייד שלפתי את הצבעים והתחלתי לצייר.

הילדים הסתקרנו והתקרבו, עוד סקצ'רים מהקבוצה הצטרפו ותוך דקות ספורות התחברנו כולנו ובילינו יחד נהדר! חלקנו עם הילדים צבעים ודפים והם הצטרפו אלינו לשרבוט. הילדים היו כל כך מקסימים ומרגשים שהלב פשוט נפתח אליהם.

באותם רגעים הרגשתי לראשונה שאני מצליחה להתקרב, להבין ולהרגיש באמת את המורכבות של המקום ושל תושביו.

משימת השרבוט בגינת לוינסקי וסביבתה היתה מבחינתי אחת המאתגרות והמלמדות ביותר שחוויתי עם הקבוצה.

פעם ראשונה ברודוס

 הציפיות שלי מרודוס היו נמוכות. זו פעם ראשונה שנסעתי לשם ודימיינתי מקום ואווירה בסגנון השיר של דדי דדון מארץ נהדרת... "רודוס, בלגן ברודוס, רק אני ולוקוס ו-500 רוסים".  לשמחתי הופתעתי מאוד לטובה!



שכרנו וילה דרך Airbnb באיזור הדרום מזרחי של האי במחיר של צימר מליגה נמוכה בצפון. בבוקר הראשון יצאנו לחקור את החוף הסמוך, מרחק 400 מטרים מהוילה. זהו חוף לא מוסדר שמגיעים אליו בשביל עפר קצר. הפתעה! חוף רחב ידיים, ענקי ממש, ריק לגמרה, כלב לא עובר שם, מיים צלולים ושקטים וסירת דייגים אחת קשורה בחבל.

בשעות הצהריים המוקדמות נהיינו רעבים והחלטנו ללכת למסעדת חוף קטנה שנמצאת 3 דקות נסיעה מה"חוף שלנו". המקום התגלה כמוצלח מאוד והפך עד מהרה לשכונתית הקבועה שלנו במהלך עשרת ימי החופשה שבילינו שם.

 זה המראה מהמסעדה לכיוון החוף. למרות שהיינו שם באוגוסט בשיא עונת התיירות המקום היה ריק כמעט לגמרה.



רק לקראת השעה 14:00 התחיל להתמלא שם במקומיים ובתיירים וזה היה משמח מפני שכבר התחלתי לחשוש לפרנסת בעלי המקום!

את הציור הזה ציירתי במפרץ סנט פול שנמצא בעיירה לינדוס. זהו מקום סופר מהמם שנראה לקוח היישר מהבורדים הכי מנקרי עיניים בפינטרסט. מפרץ קטן צלול וכחול מוקף סלעים וצוקים שעליו חולשת האקרופוליס של העיר. המקום כל כך יפה שלא משנה לאיזה כיוון ובאיזו זווית תכוון את האייפון – תיצא שם תמונה מדהימה. אז להצטלם היה קל, לצייר קצת יותר קשה. אני מרגישה מחוייבת להעביר את יופיו של המקום ומרגישה שהציור לא "יפה" מספיק לעומת המקום עצמו.

את פארק המיים של רודוס היה לי הרבה יותר קל לצייר. מוסיקת טראנס בפול ווליום בעשר בבוקר. הקהל מורכב ברובו מבני נוער וצעירים בשנות העשרים ופחות ממשפחות עם ילדים. הבנות שלי (8 ו-12) הסתדרו שם יותר ממצויין. למעשה כמעט לא ראיתי אותן במשך 8 שעות בהן ישבתי בצל אפי תחוב בספר עב כרס.

לאחר בילוי של יום שלם בפארק המיים בחרנו לבלות יום רגוע בבית

במזגן

ובחוף הצמוד שלנו.

חוף מיוחד נוסף שביקרנו בו במהלך החופשה, פרסוניסי, מהווה נקודה אטרקטיבית לגולשי האויר והים בגלל הרוחות החזקות המנשבות בו. בהחלט אטרקטיבי גם לסקצ'רים, אבל צריך לשמור טוב טוב על הניירות, הכל עף שם!

גם הבנות שלי נדבקו בחיידק הסקצ'ינג ולכל טיול שיצאנו לקחנו איתנו את הסקצ'בוקים שלנו, תפסנו פינה בצל ושרבטנו במרץ. כאן אנחנו מציירות בספוט מרשים ביותר, טירת מונוליטיס המשקיפה על הים האגאי (הציור מהמקום הזה מופיע הראשון בפוסט למעלה).

הכי כיף זה כמובן לחזור הביתה. לנו לפחות. הבנות  המסכנות עפו ישר לבית ספר...