לא זזה מהבית

בהתחלה אמרתי "לא".

עם תינוקת בת שלושה חודשים אני לא זזה מהבית. 

ועוד רחוק כל כך, ועוד טיסה כל כך קשה.

אפילו שזה מרתון ניו יורק, רוצה - סע בלעדיי. 

גם אחר כך אמרתי לא. 

אחרי זה אמרתי "טוב, נסע יחד אבל אני לא יוצאת מהבית של דודים".

אחרי זה אמרתי "טוב נו אולי רק סיבוב אחד במנהטן וזהו..." 

אבל ככה, ברגיל - אני מהבית, עד שילדה תתחזק, תקבל את כל החיסונים ותהיה בת שנה, לא זזה.

High Line Park

Cezanne in Metropolitan museum

Brooklyn Bridge from Dumbo

uncle

במטוס

Marathon New York from the window

הפריה הדדית

כפי שכבר כתבתי-אני מרבה לשרבט בשכונה בה אני גר-כפר גנים בפתח תקווה.לפני כמה חודשים גיליתי שיש לשכונה קבוצה פעילה בפייסבוק.מאז אני מרגיש שיש הפריה הדדית-לי יש מקום לפרסם את הציורים לקהל שמגיב ואני מקווה נהנה מהנוף המוכר לו מיום יום.לפעמים אני מצייר מקומות על פי בקשה בפייסבוק-ולפעמים אני מקבל שם רעיונות.אפילו פנה אלי משהו משכונה אחרת שאבוא לצייר בה.לי זה נראה כחיבור מצוין בין השרבט העירוני והתושבים.הנה 2 רישומים שעשיתי היום בעקבות פרסום על עצים בגן החקלאי-. שבשכונה.

מסתכלים סביב - קבוצת הדיון ב-Flickr השרבטנים

     

אייקונים תל אביביים עפ"י עמוס בידרמן, מתוך הפייסבוק שלו

     
כידוע, במקביל לבלוג הזה יש גם קבוצה בפליקר בה מרוכזים השרבוטים שיצרו כל השרבטנים האורבנים (גם דברים שלא עלו לבלוג), כשהפליקר הוא למעשה גם שלב מקדים לשרבטן מתחיל בטרם הוא מצורף לבלוג.
   
אני אמנם לא מאייר (התנסיתי קצת בשרבוט במפגש לפני שבועיים, עדיין לא משהו שאפשר להראות כאן), אבל מאד אוהב את חובבי השרבוט העירוני ופועלם, ובחרתי לתרום את חלקי בקבוצת הדיון שבתוך הקבוצה בפליקר  - לרכז שם דוגמאות מעניינות, בעיקר מישראל, לרישום, ציור ושרבוט אורבני (כלומר, גם, ואולי בעיקר, דברים שמעבר להגדרה הממוקדת של שרבוט אורבני בשטח, הקשר רחב וגם אמנותי יחסית). בתקווה שבהמשך יתפתחו שם אולי גם דיונים יותר מעמיקים. אתם מוזמנים לעקוב, להשתתף ולהוסיף:
 
http://www.flickr.com/groups/1742886@N24/discuss
     

איור: עידית חורשי מתוך הבלוג החדש "תל אביב הצבעונית"

      

שדרות רוטשילד

שלום! אני כל כך שמחה שהצלחתי סוף-סוף להצתרף ליציאת רישום!
בפעם הראשונה מאוד רציתי אבל בנינו בית. בפעם שניה גם רציתי אבל הבת שלי דרשה שיחגגו לה יום הולדת אחרי שדחינו אותו בגלל שבנינו בית.
כדי להגיע הפעם, חודש הזכרתי לעצמי ולמשפחה שהפעם אנחנו נושאים - באים ומציירים.
זה היה מעניין, מרגש ומוזר. כי הזמן היחיד שיש לי לרישומים זה רק ברכבת. אני רגילה לצפיפות הכיסאות שמכניסים סדר קבוע בין הפרצופים לכיסאות הריקים וקושי למצוא מקום כזה שבו רואים כמה שיותר אנשים ובוזמנית אף אחד לא מפריע לך ולא שם לב שאתה מצייר אותו. ברחובות הכל זורם והכיסאות לא מחזיקים את האנשים।

אני שמחה שבאתי


<

<

בולוואר רוטשילד

אני לא יודעת אם זה יומההולדת שלי, בקבוק היין שהבאתי, מזג האוויר או שבאמת ככה זה תמיד בשדרות רוטשילד, אבל ממש הרגשתי בשדרה בפאריס, היה לי כל כך נעים וכיף.

מודה שעדיין מבחינת האיורים עוד לא הצלחתי לפצח את נושא האנשים הזזים, כי הם כל הזמן זזים... אז אני מוצאת עצמי בעיקר מתמקדת בציירים סביבנו, ופה ושם בנגיעה בדמויות החולפות. אולי בפעמים הבאות. בינתיים תודה על בוקר של אושר, אולי אעלה עוד תמונות וסיפורים בהמשך.