‏הצגת רשומות עם תוויות שוק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שוק. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 16 בספטמבר 2018

יציאת שרבוט לשוק נמל ת"א

שלושה חדשים עברו מאז המפגש האחרון של הקבוצה - וזה המוןןןן זמן! בלי הפגישות של הקבוצה שמדרבנות לצאת למדרכות ת"א היה לי קל להשאר כל הקיץ במזגן, להתעצל ולהחליד :) לכן המפגש אתמול בנמל ת"א היה כל כך משמח! היה כיף לפגוש את החברים הישנים, להכיר פנים חדשות, לשרבט ולהזיע :)

התחלתי בלונג שוט בפורמט גדול על גבי קופסאת קורנפלקס פרוסה. ציירתי, ציירתי וציירתי... והציור לא נגמר, אולי הגזמתי הפעם בגודל? התחלתי להילחץ שלא אספיק לצייר עוד נקודות מבט בשוק. אחרי שעה וחצי הצלחתי להשתלט על הקרטון שלי ולעבור הלאה. 



עשיתי כמה סיבובים ותפסתי כמה סקצ'ים מהירים של דמויות בשוק. 

נוכחות השרבטנים היתה מורגשת בשוק הלא גדול הזה, ישבנו בכל מקום פנוי וזכינו להתעניינות ידידותית מצד המוכרים והקונים. הפעם כמה מנשואי הציורים שלי ביקשו ממני לקבל את הציורים "שלהם"... אבל אני, רכושנית שכמותי, סירבתי בנימוס :)



היה כיף לחזור לפעילות, תודה למרינה על הארגון!

יום רביעי, 13 בדצמבר 2017

אנשים שראיתי בכיכר מגן דוד

אני חושבת שכיכר מגן דוד התל אביבית, או בשם הפחות רשמי שלה - הכיכר בכניסה לשוק הכרמל, זה המקום המושלם לשרבוט אנשים מהתבוננות. הכיכר תמיד מלאה טיפוסים שונים ומשונים, האופי שלה קצת משתנה מיום ליום, אך תמיד יש שם את ה"קבועים", שתופסים את הספסלים - אנשים מבוגרים וקשי יום שמעבירים שם את הבוקר שלהם, יושבים כמעט בלי לזוז - המודלים המושלמים! כמעט תמיד יגיעו לשם גם קבוצות צבעוניות של תיירים, ששוק הכרמל הוא אחת התחנות בסיור שלהם. וכמובן הבאים לקנות בשוק, שממהרים עם הסלים שלהם. ביום שישי מתווספים לכל זה גם פרפורמרים מגוונים שמופיעים בכיכר. וגם אנשי חב"ד עם עמדות התפילין שלהם. ביום שישי האחרון היו שם בנוסף גם אנשי האבטחה עם תחמושת מלאה - תודה לטראמפ שסיפק לנו עוד סוג של מודלים נהדרים. בקיצור, יש רק בעיה אחת במקום שכזה - איך מתרכזים ובוחרים מה לצייר? 
לאחר שהסתובבתי קצת וקשקשתי מספיק עם חבריי הסקצ'רים, התיישבתי מול עמדת תפילין - הייתי חייבת לתעד את הטקס המאוד מקומי הזה. גברים צעירים ומבוגרים, תיירים ומקומיים, היו עוברים, משנים את ההבעה על הפנים ועוצרים, מתחברים לרצועות עור שמחוברות לקופסאות קטנות שחורות, קוראים תפילה, וממשיכים לדרכם. היה לזה קצב פנימי. ודפוס ברור. ברגע שהתחברתי לקצב, יכולתי לצפות לתנוחות והבעות מסוימות, וזה עזר לי לרשום.


בינתיים הפסקול בכיכר התחלף ובמרכזה התייצב זמר שחור וכריזמטי ששר את הלהיטים הלועזיים הכי מרגשים בחן ובכישרון רב. בסוף המופע שלו הוא נתן נאום שלא היה מבייש מנהיג מדינה נאורה. פשוט היה לו את זה! 
התחלתי את הרישום שלי מהזמר, לאט-לאט המשכתי למלא את הכיכר מסביבו. כמו ציידת מנוסה חיכיתי לטיפוס מעניין שיעצור להקשיב ולכדתי אותו לתוך המחברת שלי. הזוג הרוקד הופיע כשכבר לא היה לי מקום בשבילו, אז פשוט התחלתי לצייר מעל האנשים האחרים, לקחתי סיכון ב"להרוס" את הרישום, אבל בסופו של דבר הoverlay- שנוצר ברישום שיקף את ה-overlay של אנשים, קולות, ריחות וחושים שהיה במציאות. זה מה שהיה חסר לרישום היותר מדי נקי שלי.
את הרישום האחרון עשיתי ליד עמדת חב"ד השנייה, ברקע רואים את הפרפורמר החדש שהחליף את הזמר השחור - נער שמנמן וכעוס ששר ראפ פרי עטו עם מילים מאוד מטרידות.
רשמתי אותו עוד פעם, יותר מקרוב, הוא היה בהחלט טיפוס. הוא היה לבוש בבגדים ורודים וירוקים זוהרים, בחרתי בשבילו שני טושי-מכחול בוורוד ובירוק. אני אוהבת להתאים את הכלי למודל. חבל שלא הספקתי לרשום את הטקסטים שלו.

היה כל כך כיף וגם מאתגר, באמת חוויה רב-חושית :)

יום חמישי, 13 ביולי 2017

אנשי שוק התקווה

אחרי שנדלקתי על הרעיון לעשות יציאת שרבוט בשוק התקווה, אפילו החום של תחילת יולי והלחץ של חופש הגדול שהתחיל לא עצר בעדי.
שוק התקווה באמת מקום מושלם לשרבטן, יש בו שפע של סיפורים אותנטיים, דמויות צבעוניות, בלי פוזות ובלי מיזוג. אז נכון, זה מאתגר, אבל ברגע שנכנסים לאדרנלין של שרבוט, לא שמים לב לחום ולצעקות, פשוט זורמים איתם.
התחלתי מהכניסה לשוק, רח' התקווה פינת ההגנה - מקום שוקק עם הרבה תנועה, אנשים נכנסים ויוצאים עם הסלים, אף אחד לא עוצר, יום שישי בבוקר - הזמן יקר!

 ישבנו מול שווארמה קטנה (עם לא מעט לקוחות כבר ב10 בבוקר!), בה התנהלו שיחות ברומו של עולם - על פוליטיקה: "גבאי-שמבאי, כולם אותו הדבר!" על אמנות: "תגידי, ציירת אותי? אפשר לראות? (מאוכזב) יש גם כאלה שיודעים לצייר פנים מדוייקות!" ועל שאר הדברים.
 אחרי החימום צללנו לתוך השוק! לא יכולתי שלא לעצור ליד המוכרת המלונים היפיפיה, שבעצמה הזכירה מלון בשל ;)
באזור של בשר שררה אווירה יותר אדומה ;)
עוד כמה רישומים מהשדרה המרכזית של השוק, ונגמר הזמן.

לסיכום - אין כמו חווית שרבוט במקום אותנטי, בו מתנהלים חיים אמיתיים, מקום כזה מרתק אותי פי אלף מכל מקום מפונפון ואסתטי למדי, יש פה אנשים בלי פוזות וסיפורים בלי פוזות. חובה לחזור!

יום ראשון, 9 ביולי 2017

לאמיצים בלבד: שרבוט בשוק התקווה בשישי בצהריים בחודש יולי


על יציאת השרבוט הקודמת למצעד הגאווה כתבתי שהיתה מאתגרת (חם, צפוף, המוני...) - אז האמינו לי: זה היה משחק ילדים לעומת שוק התקווה! :)

נפגשנו בפלאפל הקטן בכניסה לשוק, שלושה וחצי שולחנות עליהם רוכנים עוברי אורח ואוכלים מנת פלאפל בשלוש דקות. הבעלים לא ממש התלהב מקבוצת הסקצ'רים העליזה שהתנחלה אצלו לנצח במושגי התנהלות המקום והוא "רמז" לנו להתחפף. אז היידה - לתוך השוק! השוק מורכב משדירה מרכזית מקורה שמשני צידיה דוכנים. המקום צבעוני, גדוש, תוסס ויש בו כל מה שסקצ'ר יכול לחלום עליו... חוץ מדבר אחד: מקום לשבת. בעלי הדוכנים קנאים מאוד לטריטורייה שלהם וישיבה על הריצפה בצמוד לדוכן נתפסת כהכרזת מלחמה והאמינו לי אלו טיפוסים שאף אחד מכם לא היה רוצה להתעסק איתם! 



אז אולי אפשר לשבת באחת המסעדות הקטנות על השדרה המרכזית? זה היה די אפשרי, אבל הן היו עמוסות מאוד וקצב התחלופה בהן גבוה. היו גם כמה "מסעדות" (חמארות?) בסמטאות הפנימיות שאכלסו עד אפס מקום חבורות גדולות והומוגניות של גברים מבוגרים תושבי המקום, היה ברור שאין מצב שאני משתלבת שם. לכן סיבוב ההיכרות הראשוני בשוק היה מאוד מתסכל מבחינתי. הרגשתי כמו ילד בחנות ממתקים שלא יכול לקחת כלום! 

אבל אל ייאוש! לבסוף נמצאה סמטה צדדית המתחברת לשוק מהצד ובה התיישבנו כמה סקצ'ריות אמיצות. היתה לנו מדרגה נוחה ומלוכלכת מאוד המשקיפה על דוכן כפכפים ונעליים הסובל ממיעוט לקוחות בולט לעין. היתה לנו  משם זוית ראייה (אמנם אלכסונית ורחוקה, אך מספקת) לדוכני הפירות הצבעוניים ולתנועת האנשים הכבדה שבשדרה המרכזית. אינטרקציות שונות ומשונות נוצרו עם האוכלוסיה המקומית, רובן הגדול היו חיוביות.


בהמשך נדדנו לסמטה צדדית אחרת, מעין Back office של השוק ובו מאפיית פיתות סיטונאית, משאיות קירור וכמות עצומה של פחים, ארגזים ואשפה.



הנקודה השלישית והאחרונה היתה מחוץ לשוק על רחוב ההגנה, סמוך לנקודת מפגש הסיום של הקבוצה. מדובר ברחוב שהוא הכאוס בהתגלמותו - כעור מאוד, לוהט, עשן אוטובוסים, מוניות צופרות, אזעקות רכב מהחניון הסמוך, אנשים קשי יום ממהרים, סוחבים שקיות . 



לעומת השוק רחוב ההגנה נראה פתאום מרווח מסודר ושפוי. התמקמנו שם בקבוצה קטנה על מפתנו של משרד חלפנות כספים וציירנו לנו בשיא הנוחות והשלווה את מנעמי המקום.



היופי במפגשים הקבוצתיים שהם מביאים אותי למקומות שאין סיכוי שהייתי מגיעה אליהם לבד. ככה היה בשלושת הפעמים האחרונות: ארוע מיצגי הקרמיקה בבית בינימיני, מצעד הגאווה ועכשיו בשוק התקווה. וזה בהחלט המקום להודות למרינה ונתן שטורחים ומארגנים את העיניינים! אז לכל מי שהגיע ביום שישי בחום של 31 מעלות לשוק התקווה: כל הכבוד! אני מכריזה בזאת שלכולנו מגיעה מדליית האומץ והגבורה של הסקצ'ר הישראלי! :)))


שלכם,
ניצן

יום שני, 10 בפברואר 2014

יציאת שרבוט בכיכר מגן דוד 7.2.14

יום שישי היה יום חורף נאה - השמש זרחה ואנשים רבים מלאו את הכיכר - הגובלת בשוק הכרמל הצבעוני ובמדרחוב נחלת בנימין
 תפסו את עיני השוק הצבעוני ואנשים שישבו והרהרו או נמנמו בשמש החורפית - כאילו זה מקומם הקבוע כל יום שישי




לצערי הייתי חייב לעזוב מוקדם , אך בדרך עוד הספקתי לצייר גינה קטנה בשינקין

עוד יציאת שרבוט נהדרת - ותודה למרינה
להתראות בפעם הבאה



יום שלישי, 22 באוקטובר 2013

כלבים, שוק וקצת גשם בדרום תל אביב

הסביבה הציורית שמסביב לגן החשמל מזמן קסמה אותי, כך שביציאת השרבוט האחרונה הייתי בבעיה - יותר מדי מקומות שהייתי רוצה לרשום! נפגשנו בגינה עצמה, שהייתה די שוממת בבוקר, חוץ מבעלי כלבים פה ושם. 
אחרי שפגשתי את רוב השרבטנים שהגיעו למפגש, זזנו לכיוון של שוק לווינסקי הצבעוני והריחני.
חיפשנו מקום לשבת ומצאנו אותו בבית קפה בנג'מין שפינת רחובות נחלת בנימין ומטלון. שם התמקמנו בנוחות ויכולתי לצפות על הצומת התוססת ולשרבט בנחת.
עד שהתחיל לרדת מבול. לא ברחתי, המשכתי לשרבט (מתחת לגגון :))
וזה שרבוט שעשיתי כהתישבנו לאכול בפנים אחרי המפגש:
החלק הכי כיפי, כרגיל - זה להפגש! ושוב הצטרפו אלינו כמה חבר'ה חדשים - מוכשרים ונחמדים. היה כל כך כיף, נפגש בעוד חודש!

יום שלישי, 27 באוגוסט 2013

עגבניות שרי


רק עכשיו יוצא לי להעלות..
מה יש להגיד?
יום שישי בצהריים, נמל תל אביב, שוק, עגבניות שרי בכל מיני צבעים, טיפוסים מעניינים,

גם איש שדומה לאלויס, לסיום גם קרטיב תאנים מעולה בהמלצת חגית,

אבל את זה לא רשמתי...















יום שישי, 23 באוגוסט 2013

שרבוטים מהמפגש בנמל ת"א

התגעגעתי למפגשים שלנו והיה כל כך כיף להיפגש שוב. הפעם היו הרבה מצטרפים חדשים וגם כמה ותיקים שלא פגשתי הרבה זמן! הייתי להוטה להעביר קצת מהחיות שספגתי בכנס הבינלאומי של אורבן סקטצ'רס בברצלונה, שבו הייתה לי הזכות גם להדריך. קצת קינאתי בבברצלונאים, שהעירייה שלהם כל כך תומכת בסקטצ'רים, ושיש להם קהילת סקטצ'רים כל כך גדולה, מין הסתאם. ביקרתי שם בתערוכה מרהיבה וזה נתן לי חשק להארגן כזאת אצלינו, יש לנו מספיק אנשים מוכשרים,הכל עיניין של התארגנות. 
טוב, ובחזרה למפגש שלנו, התחלנו להתחמם בלשרבט אחת את השני, מה שתמיד כיף וזאת גם משימה קלה יחסית - סקטצ'רים שמרוכזים במלאכתם לא זזים הרבה :)
נתן וראובן שקועים בלשרבט רחרים
לאחר מכן התפזרנו קצת בנמל, היה כיף לשרבט בשוק המקורה שהיה מלא בדמויות ססגוניות, קצת עמוס מדי, אבל הזכיר לי מאוד את לה בוקריה בברצלונה.


לבסוף כרגיל נפגשנו שוב ושיתפנו את הסקטצ'בוקים.
נתראה בפעם הבא!

יום חמישי, 15 באוגוסט 2013

שרבטנית ירקרקה בכנס השרבטנים בברצלונה


סילחו לי אם הפוסט הפעם יהיה ארוך ופטפטני. אבל יש הרבה לספר!

כשנרשמתי לכנס לא שיערתי לעצמי שהוא יחול בדיוק מופתי ביום של הגשת פרוייקט הגמר בשנקר, ושאמצא את עצמי ביום מטורף שכולל הגשה בבוקר וטיסה לברצלונה בסביבות הצהריים… 
את שלושת הלילות שלפני הגשת הפרוייקט ביליתי בגזירה אינסופית של מגזרות הנייר לפרוייקט, והפעם הראשונה שבה יכולתי לחזור לישון היתה במטוס, כשכל הביקורות וההתרגשות שנלווית לסיום הלימודים מתערבבות לעיסה דביקה של חלומות מבולבלים, כשראשי שעון על חלון המטוס ודיילת אדיבה מעירה אותי לארוחת הטיסה. (זה סוטה למדי, אבל אני ממש מחבבת את הארוחות במטוס). 

וכך נחתתי בברצלונה בליל יולי חם, בדירה ששכרתי עם שרבטנית משוויץ, כשמחלון הדירה נשקפים גן משחקים ובזיליקה. (אני ממליצה בהזדמנות זאת למתכנני הערים בארץ להשקיע במראה החצרות האחוריות בבתים, לא יזיקו כמה בזיליקות גם כאן.) בבוקר החל רצף משוגע של שלושה ימים אינטנסיביים ומרתקים, שבהם אני הולכת מסדנה אחת לשנייה באתרים שונים ברחבי ברצלונה.

לאחר שנת הלילה הקצרה קמתי בבוקר, ולנוכח השעה המאוחרת עלו באש תוכניותי לפתוח את היום הראשון בארוחת בוקר נינוחה. רצתי להרצאת הפתיחה, תוך כדי שהטלפון נופל על הרצפה ומוסר את נשמתו לבורא. וכך מצאתי את עצמי בסדנה הראשונה מורעבת וללא אינטרנט ושעון, מנסה להיזכר איך נראו חיי לפני הסמארטפון (ילדים, אל תנסו זאת בבית.) 

לשמחתי זאת היתה הסדנה עם מרינה! יחד איתה הדריכה את הסדנה גם איאה (איה בעברית?) ואחרי הדרכה קצרה, כשכולם יצאו לחפש "גיבורים" לציור, לצייר אנשים וללכוד אותם בתנועה, הקרבתי את גופי למדע ושימשתי לכמה מהשרבטנים מודל של אדם בעת ארוחת הבוקר, שכללה ברוסקטה עם עגבניות מרוסקות וקפה קורטדו.

לאחר מכן התיישבתי למרגלותיו של עמוד בשוק והתחלתי לשרבט שירבוטים מהירים (אם תפשפשו בתמונות בפוסט שמרינה העלתה כאן, תראו את דמותי ברקע ישובה למרגלות עמוד, וזרועי, שכפי שניתן בבירור לראות בתמונה, כבר מזה כמה שנים לא חוותה תרגילי מיצוק וחיזוק , אוחזת בעיפרון, ואני מרוכזת בסקצ'בוק, מחשבות על ברוסקטות וספלי קפה ממלאות את מוחי).

תוך כדי שאני מתמקדת בכמה דמויות ומחפשת "גיבורים", נחשפתי לאורח החיים הנונשלנטי של הקונים בשוק: מה יותר נחמד מלעצור עם עגלת הקניות ליד דוכן הקפה וללגום אספרסו קצר בין דוכן הבשר לדוכן הפירות? 


טיפ מצויין שקיבלנו בסדנה - אם רוצים לתפוס מישהו בתנועה, קל להתמקד באדם שעובד בשוק, כיוון שהוא/היא יחזרו תמיד לאותה תנוחה. וכך התמקדתי בגיבורה נוספת: הבחורה עם כפפות הלטקס שמכרה מיץ פירות. (יש משהו בכפפות לטקס שהופך את החוויה של קניית מיץ פירות למלווה בחרדה מבדיקה פולשנית, אבל אולי זאת רק אני).


אגב, חווית השירבוט בהחלט מחברת אותך לעיר וגורמת לך להבחין בפרטים, למחרת הופתעתי להיווכח שאני מזהה אישה מוכרת לי הולכת ברחוב מולי. זו היתה המוכרת, בארשת פנים הרבה יותר משוחררת, יוצאת לענייניה.

השלב הבא היה ליצור קומפוזיציה של כפולת דפים, המתארים את הגיבור שלנו בסביבתו כשהדגש היה על השארת מקום ריק בדף, שייתן מקום לדמיון. 


בהמשך עבדנו עם עפרונות צבעוניים מסיסים במים - כיף אמיתי, וסיימנו בתצלום קבוצתי.
תודה מרינה! היתה סדנה נהדרת! הייתי בשמחה משתתפת שוב בסדנה כזאת, הפעם בשוק בארץ.

בצהריים היתה הרצאה שלצערי פיספסתי, בשל טיפול חירום לסמארטפון, שלמרבה המזל שב לתפקד, וכך, תודה לאל, נחסכה ממני החוויה הקשה של פיתוח עולם פנימי עשיר וגמילה מההתמכרות הסלולרית.

הרישום הבא נעשה בסדנה שעסקה בתאורה וקונטרסט. ההנחייה היתה להציב את החלק המואר במישור האחורי של הציור ואת החלק הכהה בקדמתו. ניתן לראות המחשה של זה בפליקר הנהדר של מנחה הסדנה - סאגאר.
כיוון שירד גשם התכנסנו בחצר הפנימית, המקורה, של האוניברסיטה.


למעשה ברישום הבא, של החצר הפנימית של האוניברסיטה עם עץ הברוש כפי שהיא משתקפת מהקומה השנייה - העמודים במישור הקדמי אמורים להיות עוד הרבה יותר כהים מאשר הסגול הזה. כמעט שחורים. דרוש יותר אומץ!


מתוך סדנה אחרת ונהדרת בארמון המוזיקה עם מדריכים מסינגפור, שעסקה בהתזות צבע וציור ספונטני מכל הבא ליד:


וזה מתוך סדנה שעסקה בחלל הנגטיבי בציור:


בסוף הכנס היה סקצ'קרול המוני של רישום חופשי - מראה מרהיב של המון שרבטנים למרגלות קשת הניצחון. ציירתי שם את אחד העמודים עם השפעה מהסדנה הסינגפורית:


ורישום מהיר של קשת הניצחון בעיפרון מחליף צבעים - גימיק כיפי:



מקוה שאצליח לשמר כמה מהטיפים והגישות, מחכה כבר לסקצ'קרול בשישי הקרוב!

נטע