התגעגעתי מאד. פעם ראשונה הגעתי למפגש לבד, ויכולתי להתמקד במלאכת השרבוט.
נפגשנו בלאבאיט, בית קפה נחמד עם עוגות מצוינות. היה לי קשה להתאפק ולא לחסל את העוגה בביס אחד, אבל היא הייתה יפה כ"כ ואני רציתי מאד להתחיל כבר לצייר:
ישבתי על הבר הצופה על הנמל ועל זוהר ודליה שישבו בחוץ, ברוח. כל הצעיפים והשער המתנופף שימחו אותי מאד. וגם המגפיים של זוהר.
השמש יצאה ופיתתה את כולנו החוצה. מצאתי עוד דברים משמחים: המקצב של התרנים, העמודים והפנסים; משבצות ופסים על בגדי חורף.
פתאום הגיע גשם בטיפות גדולות. אספנו מהר את הצבעים והתיקים. החלטנו לצאת לסיבוב בין ההאנגרים ואולי למצוא איזו תערוכה מעניינת. בהאנגר של "עבודה זרה" נחת עליי קקי של יונה. החלטתי שאני מעדיפה את הגשם.
קלישאה אבל נכונה: מחכה כבר למפגש הבא :)
איזה יופי! נראה שממש הצלחת להתמסר לזה :)ויצא מקסים (ומושקע)
השבמחקבאמת הספק מכובד! זה מה שקורה כשרגילים לשרבט עם עגלה :-) פתאום צמחו לך כנפיים! אני מאוד אוהבת את מה שיצא, ניסית כל מיני חומרים ומבטים ורואים שנהנית! כיף!
השבמחק