יש משהו בנמל יפו שמאד מרגש אותי ויזואלית. לאו דווקא היאכטות והדייגים, אלא כל המבנים הישנים. הצבעים נראים כמו שאריות של צבע בפלטה, הכל מעורבב, חום חלודה-מתכת-עץ, אפור-בטון וצבע מתקלף.
מהצד השני הים והשמיים וביניהם מפריד רציף אבן, נוף מאד גרפי של כתמי צבע גדולים ונקיים.
אחרי הקיץ הלוהט והמלחמה, היה לנו בוקר של חסד, מרענן ואופטימי.
בצהריים, אחרי שרוב הרשמים התפזרו, התחילה ההופעה שחיכינו לה כל הבוקר, ואני גיליתי שקשה לצייר גיטרות...
את יפו בלילה לא ממש הצלחתי לצייר. היה נחמד להיפגש באווירה קצת אחרת, יותר חופשית. אבל בחושך הכל נראה שונה ומצריך עיבוד מסוג אחר. ישבנו ליד שולחן ארוך, ניצלתי את ההזדמנות כדי לרשום את הרושמים מעברו השני של השולחן.
