A trip to London

This summer, after the symposium of Urban sketchers in Manchester that I attended for the first time, I stayed 4 days in London. To visit museums and sketch the city was the main program of this journey!

Here is what came up in London, after 4 intensive days of workshops and being confronted to many techniques, savoir-faire and talented people…

To sketch artists working on a big surface is a real challenge because they move a lot, quickly,
and I felt that I should respect their work in my own sketch by trying to make a minimum of resemblance…

To eat cold is a part of urban sketcher's life… !!!

A bit hard to draw after having seen so many interesting masterpieces in the Tate gallery

Funny place to have a drink in Hoxton, I added the wall paper afterwards on photoshop

The best restaurants in London are asian in my opinion…
This young asian woman was actually blond… she was coming straight from a manga graphic novel !

I went to David Hockney's exhibition in the Royal Academy of Arts:  82 portraits of people sat on a yellow chair!
Here is my homage:  2 women sat on purple armchairs…

A very good corean restaurant in the China town of London. This is the same woman cooking from front and from behind.

Trafalgar square after having visited the National Gallery

People on Trafalgar square by night

Having a rest in the Soho Theater cafe

I had to sketch the funny furnitures of the apartment in Hoxton before I give back the kees !

I had some time to sketch before I take my Eurostar to France… The St Pancras Hotel was a good challenge

Then I tried to catch "the jungle of the city" before I leave London…

In the train station waiting for my train…

A japonese family in the Eurostar

דיזנגוף סנטר - גן עדן לסקצ'רים

כבר מזמן רציתי לקבוע מקום למפגש שרבוט בדיזנגוף סנטר - מבוך אורבני משוגע וכל כך תל אביבי. מפגש האחרון של סוף הקייץ התבקש להיות במקום ממוזג, נפגשנו בקומה השניה של הסנטר. ראיתי את מבטים המתלהבים וקצת מפוחדים של הסקצ'רים - כל כך הרבה דברים, מבטים, זוויות, נושאים.. ממה מתחילים? איך בוחרים את הסצנה, טכניקה, כמה זמן משקיעים?

אכן, מקום כמו סנטר עם כל כל הרבה גירויים, יותר ממקום אחר מצריך זמן שוטטות, להבין את החלל, את האנרגיה שלו, לברר מה מעניין אותנו בו. בזמן שהמתנתי לסקצ'ירים המאחרים, ניסיתי לחשוב ממה בא לי להתחיל. רציתי מאוד להתחיל מהחלל, איזה רישום שחור-לבן, שיתמודד עם המבנה המפלצתי. אך כשראיתי את ה"פרלמנט" - קבוצת גברים מבוגרים יושבים ליד שולחן מקדונלדס ומנהלים שיחה קולחת, לא יכולתי להתאפק! רישום בטושים - זה משהו שאני לא עושה מספיק והרגשתי שהסצנה הזאת מתאימה לגרפיות שלהם.

 כשהלכתי לעשות סיבוב אחרי זה, משכה אותי מאוד הכניסה לקולנוע לב. הייתה שם אווירה יותר שקטה וקצת מיסטורית בשליב עם הפוסטר של הסרט חולייטה. הטכניקה מושלמת בשביל הסצנה הזאת הייתה יכולה להיות צבעי אקריליק, אך הסתפקתי בצבעי מים שהיו לרשותי.

 לאחר סיבוב נוסף החלטנו ביחד עם נתן ורחל לצייר את הנוף הנהדר שנשקף על הרחוב. שוב משימה לא קלה, הפעם נשארתי עם עפרון גרפית ונגיעות של אדום, כך הרגישה לי הפלטה של המקום הזה, לוהט מחום של סוף אוגוסט.

 והרישום האחרון לפני שנאספים לסוף המפגש - שוב עם טושים, הטיפוסים הנהדרים בפינת הסודוקו.

הזמן עבר כל כך מהר, הרגשתי שרק התחלתי להתחמם. המקום הזה הוא גן עדן לסקצ'ר, יש בו כל מה שיכולים לאחל, מתאים לכל טעם וסגנון, בדיוק כמו שבחנויות הרבות שלו יש שלל של סחורה לכל טעם ותקציב.
הרישום הזה עשיתי בגן מאיר אחרי המפגש, בזמן ההמתנה ביחד עם רחל. שם הייתה אווירה אחרת לגמרי, כמו שאמר האיש הכחול בשיר של יונתן גפן: "אני? אני מסיפור אחר!"

תודה למי שהמציא את המזגן

עיצומו של הקיץ, תל אביב חמה ולחה. נפגשנו בדיזינגוף סנטר המבוכי והקריר. הבניין הזה הוא כמו חיה מפלצתית שנחה משני צידי הכביש, ואנשים מתרוצצים בתוכה. האדריכלות המפותלת שלו וריבוי המבטים והאנשים נראו לי בתחילה מאיימים מדי, לא ידעתי ממה להתחיל. חיפשתי נקודת אחיזה, ובחרתי להתחיל ממשהו פשוט - מבט על האנשים בדוכן של מק'דונלדס. אני אוהבת לצייר אנשים, נוח לי איתם יותר מאשר עם בניינים.

ההתבוננות והרישום של האנשים העומדים ליד הדלפק, העובדים בכובעי המצחיה, בתנוחות שונות של המתנה, הגשה ואינטראקציה, עזרו לי להתחמם והכניסו אותי לדמות הסקצ'רית. זה קורה לי בכל מפגש - בהתחלה אני מאוימת, לא ממש מחוברת, מרגישה לא קשורה ולא מסוגלת. באיזשהו שלב אני שוכחת מכל הפחדים והופכת להיות נלהבת, רוצה עוד אנשים, עוד מבטים, עוד זמן לצייר ולהתנסות.

הרישום הבא התפתח באופן לא מתוכנן, הוא התחיל בזה שרציתי לצייר אנשים מלמעלה, ותוך כדי הרישום, כשצברתי בטחון, התחלתי להוסיף את הסביבה. זה קורה לי הרבה, וניכר בתוצאה הסופית - הרישום נראה לא כ"כ מגובש ולא ממש ברור. אולי זה חלק מתהליך שאני חייבת לעבור, כי אם הייתי מציירת רק לפי תכנון מוקדם לא הייתי מעזה הרבה דברים. ואולי זה מצריך התבוננות ארוכה יותר ותכנון באמצעות סקיצות קטנות, כמו בתרגיל שכתבתי עליו בפוסט הקודם. חוכמה גדולה להיזכר בזה בדיעבד...

אחרי שהסביבה פלשה לי לרישום והכריחה אותי להתמודד איתה, הרגשתי מוכנה לרישום יותר "רציני", מתוכנן, שממש מנסה לתפוס תחושה של מקום. בחרתי במבט לעבר הכניסה לקולנוע.

לאחר מכן עברתי לגשר שמעל הכביש, וציירתי את הרחוב הנשקף מהחלון. מרינה השאילה לי את צבעי המים שלה. כתמי הצבע הראשונים שעשיתי ניסו להיות מאד מדויקים ועדינים, כי "כך מציירים בצבעי מים". שוב, באמצע התהליך משהו השתחרר והכתמים שלי הפכו להיות יותר עזים ופחות מתחשבים. 

כשאני רושמת במים אני מרגישה שמשהו בתוצאה הסופית חלש, ויש לי צורך לעבור על זה בצבעי עפרון. זה כיף גדול לעלות על הכתמים הרכים והעדינים בקווים חזקים ומדויקים. אני אוהבת את המראה השכבתי.

נדמה לי שאפשר לראות את ההתקדמות של הרישום - מהצד השמאלי, ממנו התחלתי, לכיוון הצד הימני, בו סיימתי.

כמעט נגמר המפגש, נשאר זמן רק למשהו זריז. ניסיתי לתפוס אנשים בקו מהיר. אני מרגישה שהקו של עט-מכחול מתאים לזה במיוחד.

אחרי המפגש חיכיתי לפגישה עם מישהו בגן מאיר, וקינחתי ברישום אחרון. רישום מאד לא מדויק, אבל יש בו כמה דברים שחשובים לי: חלל, טקסטורות, וניגוד בין כתם לקו. אלו אלמנטים שאני רוצה להמשיך לעבוד עליהם.

אני מרגישה שתהליך קבלת ההחלטות שלי ברישום עדיין מאד לא מגובש. אחד הדברים שעוזרים לי לשפר אותו, זה להגדיר אותו במילים ולכתוב עליו. אז הנה, כתבתי.

שרבוטים מאיזור אסון

הי סקצ'רים,

31 באוגוסט. חם, לח, חופש גדול, חייבים להוציא את הילדים. הלכנו יחד עם משפחה נוספת למוזאון ארץ ישראל ברמת אביב. הילדים מיצו מהר. נהיה 13:00 בצהריים וכולם רעבים. רעיון: נילך לאכול בקניון! ביג מיסטייק. החניון מפוצץ, הקניון צפוף ורועש בטירוף, איזור המזון המהיר נראה על סף קריסת מערכות תחת לחץ הקהל, הילדים היפר אקטיביים, ההורים בהתמוטטות עצבים. זה לא קל, אבל אנחנו מצליחים לקנות כמה ארוחות ילדים במקדונלדס וכמה סנדוויצ'ים בארומה ולהתמקם בשולחן דביק בצנטרום של הפיילה. עד עכשיו זוועת עולם. אני שולפת את הסקצ'בוק שלי וחבילת טושים... והי, מה קורה פה? זה המקום הכי מגניב בעולם! אני מתחילה לשרבט בטירוף.

פתאום אני רואה כל מיני אנשים מעניינים, מורכבים, מצחיקים, מעוררי רחמים, יפים, מכוערים, נוף מרתק שמתחלף כל הזמן. ההמולה זה רקע, הרעש זה צבע והבלגן זה קווים. לקחתי סמים? לא. זה בסך הכל אורבן סקצ'ינג!

שלכם,
ניצן