נגיד

נגיד אני אומנית מפורסמת, מרוויחה המון. נגיד באים אליי לראיין אותי, לסטודיו שלי, הנמצא ב.. טוב לא חשוב עכשיו. נגיד שואלים אותי: ממה נובעת הבחירה שלך בשני צבעים כשאת מציירת אנשים? האם זאת ראיית חיים מסוימת? האם זה יחס שלך לבני אדם?

מה אני יענה להם? שאני לא סובלת לסחוב תיקים ולכן לוקחת תמיד מינימום של מינימום? זאת תשובה הולמת לאומנית מפורסמת מרוויחה המון? 

*עכשיו יש לי תחושת די ז'ה וו, כאילו כבר כתבתי משהו דומה, מזמן. חייבת לציין שזה עדיין אקטואלי, ה"נגיד" הזה.

אודה קצרה לזבל

מכיוון שעבר שבוע מאז המפגש הזה ב-urban sketchers, אני מצליחה להבין מה קרה לי בציורים הפעם. 

1. דברים שלמדתי לפני שנה וחצי אצל מורה הנהדרת אנה לוקשבסקי מתחילים להתיישב, וביניהם - הפורמט צריך להיות גדול.

2. חומר קובע, או לפחות מוביל. אני כבן אדם שמנסה להבין כל הזמן, מוצאת את עצמי כבולה. אז בשבילי החומר שאי אפשר לשלוט בו - הכי טוב.

3. אפשר לצייר עם כל שטות, ויש המון שטויות על הכביש. זבל, שברים, ענפים. הידד לזבל!

Love you all

Ksenia

נגיד

נגיד עיתון מכובד מראיין אותי. 

נגיד "הארץ".

שואלים:

"מה הסיבה לכך 

שהבחירה הצבעונית שבא את נוקטת (המילה לא מתאימה, אבל נגיד)

כה מצומצמת?

זה מראה על תקופה מסוימת בחייך? 

אולי כוונתך לסכסוך בין שני העמים? (נו, שני עמים, שני צבעים)

את עדיין אוכלת בשר? 

אם כן (כן)

אז אולי יש קושי חבוי כלשהו 

היוצא בדרך הזאת?

אני אסמיק

(לא אני לא)

ואגיד:

"אממ...העניין הוא פשוט מאוד.

עצלנות.

עצלני לי לגרור איתי את התיק

מלא בחומרים, צבעים, לורדים, עפרונות, דיויים,

ואפילו אם הבאתי אותם 

אז עצלני לי לפתוח את כל הקופסאות והקלמרים.

שני צבאים, שני עמים - וגמרנו.

פשוט וקצר.

מישהו רוצה לראיין אותי?

לקחתי את הגואש

נתן אמר: קחי את הגואש שלי! 

אמרתי - תודה, לא, לא נעים לי.

נתן אמר: אבל למה לא נעים לך, אני מאוד רוצה לתת את הגואש שלי!

אמרתי - טוב, אקח עוד מעט. 

אני יודעת, אני כבר חשבתי על גואש מקודם.

כבר תארתי לעצמי לאן זה יכול להוביל. איך זה יכול להיגמר. ניסיתי לדחות את הרגע. 

אבל הנה זה קורה. 

זהו.

לקחתי את הגואש.

כאן זה רגע לפני שלקחתי את הגואש של נתן

האמת

האמת זה נובע מעצלנות. 

נורא מסובך לי לסחוב בקבוק מים, לאלתר כוס, לייבש ציור. 

כל העניין של צבעי מים מעיק עליי בארגון שלו.

לאומתם, עפרונות צבעוניים מסתדרים לי בקלמר וזהו. 

קצת טיפשי מצידי כי זה עפרונות צבעוניים למים. אבל נו, שוין.

ואפשר לשים משהו לא חוקי? מטבח אורבני?

לא זזה מהבית

בהתחלה אמרתי "לא".

עם תינוקת בת שלושה חודשים אני לא זזה מהבית. 

ועוד רחוק כל כך, ועוד טיסה כל כך קשה.

אפילו שזה מרתון ניו יורק, רוצה - סע בלעדיי. 

גם אחר כך אמרתי לא. 

אחרי זה אמרתי "טוב, נסע יחד אבל אני לא יוצאת מהבית של דודים".

אחרי זה אמרתי "טוב נו אולי רק סיבוב אחד במנהטן וזהו..." 

אבל ככה, ברגיל - אני מהבית, עד שילדה תתחזק, תקבל את כל החיסונים ותהיה בת שנה, לא זזה.

High Line Park

Cezanne in Metropolitan museum

Brooklyn Bridge from Dumbo

uncle

במטוס

Marathon New York from the window