אודה קצרה לזבל

מכיוון שעבר שבוע מאז המפגש הזה ב-urban sketchers, אני מצליחה להבין מה קרה לי בציורים הפעם. 

1. דברים שלמדתי לפני שנה וחצי אצל מורה הנהדרת אנה לוקשבסקי מתחילים להתיישב, וביניהם - הפורמט צריך להיות גדול.

2. חומר קובע, או לפחות מוביל. אני כבן אדם שמנסה להבין כל הזמן, מוצאת את עצמי כבולה. אז בשבילי החומר שאי אפשר לשלוט בו - הכי טוב.

3. אפשר לצייר עם כל שטות, ויש המון שטויות על הכביש. זבל, שברים, ענפים. הידד לזבל!

Love you all

Ksenia

לא זזה מהבית

בהתחלה אמרתי "לא".

עם תינוקת בת שלושה חודשים אני לא זזה מהבית. 

ועוד רחוק כל כך, ועוד טיסה כל כך קשה.

אפילו שזה מרתון ניו יורק, רוצה - סע בלעדיי. 

גם אחר כך אמרתי לא. 

אחרי זה אמרתי "טוב, נסע יחד אבל אני לא יוצאת מהבית של דודים".

אחרי זה אמרתי "טוב נו אולי רק סיבוב אחד במנהטן וזהו..." 

אבל ככה, ברגיל - אני מהבית, עד שילדה תתחזק, תקבל את כל החיסונים ותהיה בת שנה, לא זזה.

High Line Park

Cezanne in Metropolitan museum

Brooklyn Bridge from Dumbo

uncle

במטוס

Marathon New York from the window