A trip to London

This summer, after the symposium of Urban sketchers in Manchester that I attended for the first time, I stayed 4 days in London. To visit museums and sketch the city was the main program of this journey!

Here is what came up in London, after 4 intensive days of workshops and being confronted to many techniques, savoir-faire and talented people…

To sketch artists working on a big surface is a real challenge because they move a lot, quickly,
and I felt that I should respect their work in my own sketch by trying to make a minimum of resemblance…

To eat cold is a part of urban sketcher's life… !!!

A bit hard to draw after having seen so many interesting masterpieces in the Tate gallery

Funny place to have a drink in Hoxton, I added the wall paper afterwards on photoshop

The best restaurants in London are asian in my opinion…
This young asian woman was actually blond… she was coming straight from a manga graphic novel !

I went to David Hockney's exhibition in the Royal Academy of Arts:  82 portraits of people sat on a yellow chair!
Here is my homage:  2 women sat on purple armchairs…

A very good corean restaurant in the China town of London. This is the same woman cooking from front and from behind.

Trafalgar square after having visited the National Gallery

People on Trafalgar square by night

Having a rest in the Soho Theater cafe

I had to sketch the funny furnitures of the apartment in Hoxton before I give back the kees !

I had some time to sketch before I take my Eurostar to France… The St Pancras Hotel was a good challenge

Then I tried to catch "the jungle of the city" before I leave London…

In the train station waiting for my train…

A japonese family in the Eurostar

דיזנגוף סנטר - גן עדן לסקצ'רים

כבר מזמן רציתי לקבוע מקום למפגש שרבוט בדיזנגוף סנטר - מבוך אורבני משוגע וכל כך תל אביבי. מפגש האחרון של סוף הקייץ התבקש להיות במקום ממוזג, נפגשנו בקומה השניה של הסנטר. ראיתי את מבטים המתלהבים וקצת מפוחדים של הסקצ'רים - כל כך הרבה דברים, מבטים, זוויות, נושאים.. ממה מתחילים? איך בוחרים את הסצנה, טכניקה, כמה זמן משקיעים?

אכן, מקום כמו סנטר עם כל כל הרבה גירויים, יותר ממקום אחר מצריך זמן שוטטות, להבין את החלל, את האנרגיה שלו, לברר מה מעניין אותנו בו. בזמן שהמתנתי לסקצ'ירים המאחרים, ניסיתי לחשוב ממה בא לי להתחיל. רציתי מאוד להתחיל מהחלל, איזה רישום שחור-לבן, שיתמודד עם המבנה המפלצתי. אך כשראיתי את ה"פרלמנט" - קבוצת גברים מבוגרים יושבים ליד שולחן מקדונלדס ומנהלים שיחה קולחת, לא יכולתי להתאפק! רישום בטושים - זה משהו שאני לא עושה מספיק והרגשתי שהסצנה הזאת מתאימה לגרפיות שלהם.

 כשהלכתי לעשות סיבוב אחרי זה, משכה אותי מאוד הכניסה לקולנוע לב. הייתה שם אווירה יותר שקטה וקצת מיסטורית בשליב עם הפוסטר של הסרט חולייטה. הטכניקה מושלמת בשביל הסצנה הזאת הייתה יכולה להיות צבעי אקריליק, אך הסתפקתי בצבעי מים שהיו לרשותי.

 לאחר סיבוב נוסף החלטנו ביחד עם נתן ורחל לצייר את הנוף הנהדר שנשקף על הרחוב. שוב משימה לא קלה, הפעם נשארתי עם עפרון גרפית ונגיעות של אדום, כך הרגישה לי הפלטה של המקום הזה, לוהט מחום של סוף אוגוסט.

 והרישום האחרון לפני שנאספים לסוף המפגש - שוב עם טושים, הטיפוסים הנהדרים בפינת הסודוקו.

הזמן עבר כל כך מהר, הרגשתי שרק התחלתי להתחמם. המקום הזה הוא גן עדן לסקצ'ר, יש בו כל מה שיכולים לאחל, מתאים לכל טעם וסגנון, בדיוק כמו שבחנויות הרבות שלו יש שלל של סחורה לכל טעם ותקציב.
הרישום הזה עשיתי בגן מאיר אחרי המפגש, בזמן ההמתנה ביחד עם רחל. שם הייתה אווירה אחרת לגמרי, כמו שאמר האיש הכחול בשיר של יונתן גפן: "אני? אני מסיפור אחר!"

תודה למי שהמציא את המזגן

עיצומו של הקיץ, תל אביב חמה ולחה. נפגשנו בדיזינגוף סנטר המבוכי והקריר. הבניין הזה הוא כמו חיה מפלצתית שנחה משני צידי הכביש, ואנשים מתרוצצים בתוכה. האדריכלות המפותלת שלו וריבוי המבטים והאנשים נראו לי בתחילה מאיימים מדי, לא ידעתי ממה להתחיל. חיפשתי נקודת אחיזה, ובחרתי להתחיל ממשהו פשוט - מבט על האנשים בדוכן של מק'דונלדס. אני אוהבת לצייר אנשים, נוח לי איתם יותר מאשר עם בניינים.

ההתבוננות והרישום של האנשים העומדים ליד הדלפק, העובדים בכובעי המצחיה, בתנוחות שונות של המתנה, הגשה ואינטראקציה, עזרו לי להתחמם והכניסו אותי לדמות הסקצ'רית. זה קורה לי בכל מפגש - בהתחלה אני מאוימת, לא ממש מחוברת, מרגישה לא קשורה ולא מסוגלת. באיזשהו שלב אני שוכחת מכל הפחדים והופכת להיות נלהבת, רוצה עוד אנשים, עוד מבטים, עוד זמן לצייר ולהתנסות.

הרישום הבא התפתח באופן לא מתוכנן, הוא התחיל בזה שרציתי לצייר אנשים מלמעלה, ותוך כדי הרישום, כשצברתי בטחון, התחלתי להוסיף את הסביבה. זה קורה לי הרבה, וניכר בתוצאה הסופית - הרישום נראה לא כ"כ מגובש ולא ממש ברור. אולי זה חלק מתהליך שאני חייבת לעבור, כי אם הייתי מציירת רק לפי תכנון מוקדם לא הייתי מעזה הרבה דברים. ואולי זה מצריך התבוננות ארוכה יותר ותכנון באמצעות סקיצות קטנות, כמו בתרגיל שכתבתי עליו בפוסט הקודם. חוכמה גדולה להיזכר בזה בדיעבד...

אחרי שהסביבה פלשה לי לרישום והכריחה אותי להתמודד איתה, הרגשתי מוכנה לרישום יותר "רציני", מתוכנן, שממש מנסה לתפוס תחושה של מקום. בחרתי במבט לעבר הכניסה לקולנוע.

לאחר מכן עברתי לגשר שמעל הכביש, וציירתי את הרחוב הנשקף מהחלון. מרינה השאילה לי את צבעי המים שלה. כתמי הצבע הראשונים שעשיתי ניסו להיות מאד מדויקים ועדינים, כי "כך מציירים בצבעי מים". שוב, באמצע התהליך משהו השתחרר והכתמים שלי הפכו להיות יותר עזים ופחות מתחשבים. 

כשאני רושמת במים אני מרגישה שמשהו בתוצאה הסופית חלש, ויש לי צורך לעבור על זה בצבעי עפרון. זה כיף גדול לעלות על הכתמים הרכים והעדינים בקווים חזקים ומדויקים. אני אוהבת את המראה השכבתי.

נדמה לי שאפשר לראות את ההתקדמות של הרישום - מהצד השמאלי, ממנו התחלתי, לכיוון הצד הימני, בו סיימתי.

כמעט נגמר המפגש, נשאר זמן רק למשהו זריז. ניסיתי לתפוס אנשים בקו מהיר. אני מרגישה שהקו של עט-מכחול מתאים לזה במיוחד.

אחרי המפגש חיכיתי לפגישה עם מישהו בגן מאיר, וקינחתי ברישום אחרון. רישום מאד לא מדויק, אבל יש בו כמה דברים שחשובים לי: חלל, טקסטורות, וניגוד בין כתם לקו. אלו אלמנטים שאני רוצה להמשיך לעבוד עליהם.

אני מרגישה שתהליך קבלת ההחלטות שלי ברישום עדיין מאד לא מגובש. אחד הדברים שעוזרים לי לשפר אותו, זה להגדיר אותו במילים ולכתוב עליו. אז הנה, כתבתי.

שרבוטים מאיזור אסון

הי סקצ'רים,

31 באוגוסט. חם, לח, חופש גדול, חייבים להוציא את הילדים. הלכנו יחד עם משפחה נוספת למוזאון ארץ ישראל ברמת אביב. הילדים מיצו מהר. נהיה 13:00 בצהריים וכולם רעבים. רעיון: נילך לאכול בקניון! ביג מיסטייק. החניון מפוצץ, הקניון צפוף ורועש בטירוף, איזור המזון המהיר נראה על סף קריסת מערכות תחת לחץ הקהל, הילדים היפר אקטיביים, ההורים בהתמוטטות עצבים. זה לא קל, אבל אנחנו מצליחים לקנות כמה ארוחות ילדים במקדונלדס וכמה סנדוויצ'ים בארומה ולהתמקם בשולחן דביק בצנטרום של הפיילה. עד עכשיו זוועת עולם. אני שולפת את הסקצ'בוק שלי וחבילת טושים... והי, מה קורה פה? זה המקום הכי מגניב בעולם! אני מתחילה לשרבט בטירוף.

פתאום אני רואה כל מיני אנשים מעניינים, מורכבים, מצחיקים, מעוררי רחמים, יפים, מכוערים, נוף מרתק שמתחלף כל הזמן. ההמולה זה רקע, הרעש זה צבע והבלגן זה קווים. לקחתי סמים? לא. זה בסך הכל אורבן סקצ'ינג!

שלכם,
ניצן

חוויות ממנצ'סטר

השנה השתתפתי, בפעם הראשונה, בכנס העולמי של האורבן סקצ'רס, שהתקיים במנצ'סטר, אנגליה. חזרתי עמוסה בכל כך הרבה רשמים, מחשבות ותובנות, עד שהרגשתי שיש בי צורך לתעד את התהליך שעברתי, וחשבתי שהבלוג יכול להיות מקום מצוין עבור זה.

הסדנא הראשונה שהשתתפתי בה, הייתה של אדריכל ורשם בשם ריצ'רד בריגס. ריצ'רד למד אדריכלות במנצ'סטר וחי בה במשך כעשר שנים, היום הוא מתגורר ועובד בסידני שבאוסטרליה.

הגישה של ריצ'רד לרישום היא הוליסטית ורב שכבתית. הוא התחיל את הסדנא בהסבר מרתק על ההיסטוריה והאדריכלות של המקום בו נפגשנו. לאחר מכן שלח אותנו לסייר עצמאית באזור, ולמצוא נקודות מבט מעניינות. במהלך הסיור רשמתי לעצמי הערות במחברת, מלוות בדיאגרמות קטנות, שעזרו לי להבין מה הדברים שמעניינים אותי, ומה הייתי רוצה לצייר. 

תרגיל ראשון - שיטוט בסביבה והתבוננות, חיפוש נקודות מבט מעניינות, ניתן להוסיף הערות או דיאגרמות

התכנסנו שוב לצורך הדגמה קצרה, הבטנו בריצ'רד מצייר ומסביר לנו איך הוא מביט וחושב.

ריצ'רד רושם בסגנון מינימליסטי, ומציע להיות סלקטיביים ברישום שלנו. אין צורך, או אפשרות, לצייר כל פרט ופרט שאנו רואים בסביבה. זה מבלבל ולא תורם לבהירות של הרישום. עלינו לקבל החלטה מה הדבר שמעניין אותנו, ובהתאם לסנן את הפרטים שאינם רלבנטיים. התחברתי מאד לדברים שאמר. יש לי נטייה למינימליזם מצד אחד, ומצד שני אני נמשכת לטקסטורות ופטרנים. אף פעם לא ידעתי איך לנווט ביניהם, ציירתי לפי רגש או אינטואיציה ולא מתוך הבנה מושכלת. ההסבר שלו עשה לי סדר בראש. הבנתי שאם אני מנסה לתפוס חלל, ניתן להתוות את הנפחים העיקריים בקו פשוט ונקי. אך אם מסתפקים בנפחים בלבד, התוצאה המתקבלת עשויה להיות מופשטת מדי. התפקיד של הפרטים והטקסטורות הוא לחבר את הרישום למקום, וזה ניתן לביצוע בכמה דרכים: דרך החומר ממנו עשוי הבניין, דרך פרטים ארכיטקטוניים, כמו חלונות ודלתות, דרך השילוט, אשר יוצר קישור מיידי לסביבה מסוימת (תחנת רכבת, רחוב מסחרי וכד'), כלי תחבורה, וכמובן אנשים והאופן בו הם נעים בחלל. כל אלו יכולים לשמש כנקודות עוגן לרישום. 
לאחר ההדגמה יצאנו שוב לתרגיל עצמאי קצר.

תרגיל שני - למצוא מה מעניין אותנו ולנסות להעביר את זה ברישומים מהירים

עבורי זה היה קווים וצורות חזקים וגרפיים והמתח ביניהם

גם כאן צריך להיות סלקטיביים - אם יש ריבוי של פרטים זהים, אין סיבה לצייר את כולם באותה רמת פירוט. התמקדות בפרט אחד יכולה לתת את המידע לגבי התמונה כולה, מבלי ליצור עומס חזותי. (אלא אם הרעיון מאחורי הרישום הוא להראות דווקא את העומס של פרטים במקום מסוים, ואז ניתן להיות בררנים ברישום הרקע).

הגישה שלו נתנה לי בעצם אישור להיות חופשייה יותר בבחירות שלי. תמיד הרגשתי מחויבת לצייר הכול - אנשים יושבים, כסאות, שולחן, כוסות קפה, קנקן מים וכד'. עכשיו אני מרגישה חופשייה לצייר רק את מה שמעניין אותי, ואת מה שנחוץ בעיניי להבנת הסיטואציה. אם האנשים מצוירים בתנוחת ישיבה, ברור שיש שם כיסא, ולא תמיד יש צורך לצייר אותו. אם מונחת לצידם כוס קפה, אין צורך לצייר את השולחן. אם הם הולכים, מן הסתם יש תחתיהם רצפה, וכד'. 

תרגיל שלישי - ליישם את כל מה שדיברנו עליו ברישומים ארוכים יותר: להיות סלקטיביים, לתפוס חלל בנפחים כלליים ולהשתמש בנקודות עוגן ובפרטים כדי לתת לרישום אופי, להעביר תחושה של מקום

הגישה הזו אהובה עליי מאד, כי אני מרגישה שהיא מאלצת את המוח להישאר כל הזמן באותה רמה של ערות וקבלת החלטות. אין מצב בו המוח עובר למצב אוטומטי של בליסת מידע חזותי והעברתו אל הדף. תהליך הקליטה הוא הרבה יותר איטי ומחושב, והרישום עצמו יכול להיות איטי, אך גם יכול להיות מאד מהיר ויעיל. גישה זו מאפשרת לי לבטא בדיוק את מה שמעניין אותי, ומשחררת אותי מהצורך להוסיף עוד ועוד פרטים מתוך איזו מחויבות מטופשת ליצירת ציור יפה, או העברת תמונה "מציאותית". הרישום הופך להיות מאד אישי ומשקף למעשה את מה שהעיניים שלי רואות, את מה שהמוח שלי קולט ומתעניין בו, והתוצאה בעיניי הרבה יותר מרגשת מרישום שמנסה לתפוס הכול. 

 לאחר הסדנה היו לי כמה שעות פנויות אותן ביליתי בספריה המרכזית. ציירתי ועיבדתי את מה שלמדתי, ניסיתי לתפוס את החלל באמצעות קווים פשוטים, לצייר רק את מה שמעניין אותי, להוסיף פרטים מעניינים

הסדנא השנייה שהשתתפתי בה הייתה של ויקטור סווסקי, ונקראה "לכופף את הרצפה". סווסקי, מאייר ורשם ספרדי, התייחס לאופן בו העין שלנו רואה את המציאות, ולמגוון האפשרויות שיש לנו בהעברת המסר החזותי לצופה.

העין האנושית, בשונה ממצלמה, יכולה להביט למספר כיוונים על מנת לאסוף מידע מצטבר, באמצעותו המוח מרכיב תמונה שלמה של מקום. כמו צילום במצלמת וידאו - יש לנו אפשרות לקלוט מידע לאורך זמן ובתנועה. סווסקי הזכיר שיטות נוספות לייצוג מציאות מורכבת, כמו: שימוש במצלמת סטילס כדי לצלם מספר תמונות עוקבות, וחיבורן יחד לפנורמה, או שרטוט טכני אדריכלי, כמו תוכנית או חזית. בשתי הדוגמאות הללו החלל עובר הפשטה והשטחה.

התרגיל הראשון שנתן לנו היה לעמוד בנקודה אחת ולהסתובב כמו על ציר, תוך כדי רישום של מה שאנו רואים סביבנו. כדי לרשום כך צריך לסובב את הנייר בהתאמה, ולחשוב על קווי או נקודות החיבור היוצרים את החלל העוטף אותנו. כאילו עמדנו בתוך מיכל וציירנו את המשטח הפנימי של הקירות העוטפים אותנו. התוצאה המתקבלת היא מאד אורגנית, הרישום הולך וגדל בכיוון הנכון לו, כמו כתם המתפשט על גבי הנייר. 

תרגיל ראשון - השטחה של רצפה-קירות-תקרה, 360 מעלות על דף אחד

הבנתי שבאופן רגיל, אני מאלצת את עצמי להתבונן ולרשום דרך עדשת מצלמה מדומה. הרישומים שלי פרונטליים, מתייחסים לחלל ברור, גם אם במציאות ההתרשמות שלי הרבה יותר עמוקה ומורכבת. אני רואה בו זמנית פרטים רחוקים בבניין שמעבר לכביש, את האדם היושב קרוב מאד אליי, את כוס הקפה המונחת על השולחן, את קווי הריצוף או פנסי הרחוב. סווסקי העלה אפשרות לשילוב כל נקודות המבט הללו ברישום אחד. אקספרסיוניסטי מצידו, לא?

בתרגיל הבא נתבקשנו לשלב מספר נקודות מבט ברישום אחד: להביט מעלה, קרוב ורחוק, ימינה ושמאלה, ולכופף את הקווים בהתאם למה שהעין רואה.

בד"כ אנו הרשמים עומדים במקום אחד ומנסים לתפוס רגע אחד. כמובן, זה בלתי אפשרי ואנו מרמים מראש, כיוון שפעולת הרישום דורשת זמן, כלומר מה שאנו מציירים הוא ביטוי של משך הזמן העובר במהלך ביצוע הרישום. אם אני מציירת כיכר עירונית, ייתכן שהאדם שהיה בה כשהתחלתי לצייר כבר המשיך הלאה, ובמקומו נכנסה לציור דמות אחרת שהגיעה באמצע התהליך. צורת ההתבוננות שסווסקי מציע היא קרובה יותר לתפיסת המציאות שלנו. כשאנו כוללים במכוון מספר נקודות מבט בתוך הרישום, אנו נותנים ביטוי לזמן שעובר במהלך ההתבוננות. זה רעיון מאד מעניין. אני אוהבת את האותנטיות שלו, ואת האופן בו הוא מאפשר לנו להיות נאמנים יותר לעצמנו. 

תרגיל שני - שילוב של מספר נקודות מבט באותו רישום. סווסקי שאל אם אי פעם התמודדתי עם חלל כ"כ מורכב, ובאותו רגע הבנתי שלא - לפני כן אף פעם לא היה לי מושג איך לגשת לסיטואציה כ"כ מורכבת מבחינה חזותית. 

הוא אמר: try, than try again.

הרעיונות הללו התחברו לי עם הרעיונות שעלו בסדנא של ריצ'רד בריגס. בריגס דיבר על סלקטיביות בבחירות שלנו, במטרה לתת ביטוי לייחודיות של מקום ולייחודיות של עצמנו כרשמים-מתבוננים. אני חושבת שהמהות של כל פעולת רישום שאני עושה, היא נסיון להתחבר לאמת הפנימית שלי. שתי הסדנאות הללו השלימו אחת את השניה, ונתנו לי מספר כלים לעשות את זה. 

רישומים מפסטיבל הג'אז בעיר, בהם ניסיתי ליישם את העקרונות שלמדתי: פשטות, סלקטיביות, לדייק את מה שאני רוצה לומר/ מה שמעניין אותי

אני מרגישה שבמהלך יומיים וחצי עברתי שינוי משמעותי בתפיסה שלי את הרישום. כמו נפרצה דרך התקדמות חדשה, אני מרגישה שמשהו שהיה חסום במשך זמן רב, נפתח.

חזרתי מהכנס עם חשק לצייר כל הזמן. כך נראה הסלון שלי בסגנון סווסקי.

לסיום, כמה מילים על מנצ'סטר היפה: עיר בריטית אותנטית, התושבים לבביים, בעלי חיתוך דיבור מודגש וחוש ההומור הבריטי המפורסם. אדריכלות יפיפייה, שילובים מדהימים של מבנים ויקטוריאנייים עם מבנים מראשית המהפכה התעשייתית ועם בנייה אולטרה מודרנית נקייה ונוצצת. המון מסעדות ובתי קפה, פאבים אותנטיים, תעלות נסתרות. וגם מקום מצוין לעשות בו שופינג.  

 

מימין - פינה נסתרת בין שני רחובות ראשיים, משמאל - הודעה מנומסת בשרותי בניין העירייה הישן