רישומים בהמתנה

איזה כיף שהבלוג שלנו מתחיל לגדול!

לא הצגתי את עצמי בפוסט הקודם – שמי מרינה גרצ'אניק, אני מעצבת גרפית ומאיירת ובזמני הפנוי (שאין לי) – מכורה לרישומים בסקטצ'בוק. תמיד ציירתי, אבל ב5 שנים האחרונות פנקס ועפרון פשוט לא יוצאים מהתיק שלי. כך שבעצם ההתמכרות שלי לא גוזלת ממני זמן, אלא ההפך – ממלא לי חורים כשאני נאלצת לחכות למשהו. 

כמה רישומים האחרונים מהמחברות שלי:

אני ממתינה לבתי שמבלה בג'ימבורי של דיאדה בנמל – איזה כיף!

הלקוח שקבעתי איתו בארומה איחר – נפלא!

אני ממתינה ליד חנות ירקות לבן זוגי שעושה קניה – נהדר!

 אנחנו, השרבטנים האורבניים, פשוט אוהבים להמתין!

סיגל: גם אני גם אני, בתחנה

שלום לכולכם, כיף להיות פה, יש הרגשה של התחדשות ושמחה ויצירה באוויר.

אני סיגל, מאיירת ומעצבת גראפית. רוב רובו של היום(והלילה) אני יושבת ומעצבת ומאיירת מול המחשב.

זה היה אושר גדול לשבת ולצייר באווירה של מתחם התחנה. מקווה להמשיך במפגשים האלה עוד ועוד.

התיישבתי על ספסל מוצל, והתחלתי להסתכל מסביב, התבוננתי בבחור אחד בבית הקפה. במבט ראשון היה נדמה לי שהוא יושב בכסא גלגלים. אחר כך במבט שני הבנתי שהוא יושב

ולפניו זוג אופניים.

נזכרתי שפעם, בכנס שהשתתפתי בו , ראיתי אדם שהסתובב כשמעין וו ברזל מעוקל מבצבץ מהחזה שלו, באזור מפתח הצווארון. ממש ריחמתי עליו, היה לי ברור שמדובר במכשיר מורכב שהוכנס לגופו בניתוח מסובך.סביר להניח שהוא פגוע במיתרי הקול.

בסוף הכנס יצא לי להתקרב אליו ולהפתעתי הגדולה-הוא דיבר, ממש בבירור. הפתעתי עוד גברה,

כששלח את ידו לאיזור החזה,ושלף את המכשיר המסובך שהתברר בסך הכל כמוט המשקפיים שלו.

המשכתי להתבונן מסביב ולצייר אנשים חולפים או עומדים. בהתחלה זה די מתסכל-הם פשוט זזים נורא מהר. עד שנקשרים

למישהו, הוא מחליט להחליף תנוחה, בלי להיות מודע בכלל לעוול

הנורא שהוא גורם. לאט לאט נכנסתי לmode אחר, ופשוט נתתי לשברירי דמויות לחלוף תחת היד שלי, כל אחד משאיר את החותם הקטן שלו. נעשיתי יותר סלחנית כלפי מה שאני מספיקה ומה שלא. גם הדמיון למצוייר עצמו הפך להיות פחות חשוב לעומת הסיפור והחוויה. עברתי מהמדיום של השימוש בעפרון, לשימוש בטוש דק, ולבסוף לצבעי מים(ליתר דיוק צבע מים אחד- הצבע היחיד שנותר לי מהזמנים שהייתי מציירת באופן ידני) .

לתמונה הזאת קראתי "LIKE" ולשניה "IGNORE"

ואז נגמרו לי הדימויים מהפייסבוק.

אפרת: לו הייתי רב חובל! Efrat: If I were a captain

ביום שבת יצאנו, ארנון ואני לשרבט במרינה של תל אביב

On Saturday we went out, Arnon and I sketch in Tel Aviv Marina

הצבעים שלנו, וגם הצבעים במרינה התמקדו ב:כחול, לבן, אדום

Our colors, and colors at the marina have focused on: blue, white, red

אחרי השרבוט הראשון, שבו השתמשתי בגוונים אחרים,

 התחלתי לצמצם בצבעים ולהרגיש את רוח המרינה

After the first doodle I started to reduce colors and feel the spirit of the marina

היה כייף ומאתגר לתאר את ההתרחשויות העשירות בכמות מוגבלת של צבעים

It was fun and challenging to describe the rich events in a limited amount of colors

אדום, כחול, לבן...מי צריך יותר? :)

Red, blue, white ... who needs more? :)

שיהיה שבוע מקסים וצבעוני! אפרת

Have a great colorful week! Efrat

מירי ולוטם - אם ובת יוצאות לרשום יחד

שלום, שמי מירי לשם-פלאי, אני מאיירת וסופרת ספרי ילדים. אני אוהבת לרשום מתוך התבוננות - גם רישום אורבני של אנשים ובתים, וגם רישום בטבע של נופים ובעלי חיים.
הפעם יצאתי לצייר עם קבוצת הרישום במתחם התחנה בת"א, ולשמחתי הצטרפה אלי בתי לוטם, בת 10, חובבת ציור גדולה בפני עצמה. בילינו בוקר קסום יחד!
התבוננתי באנשים סביב וחיפשתי סיפורים קטנים, ורצוי כאלה שלא זזים מהר מידי... הצצתי מרחוק על המאיירת מריאן אילביצקי, ועל זוג ששוחח, ומקרוב - על מתוקה קטנה שבחנה את הפרחים

באותו זמן, לוטם ציירה את אחד הבניינים היפים של מתחם התחנה. זה הציור של לוטם:



אחר כך שינינו מקום וישבנו עם עוד כמה מהקבוצה בבית הקפה.
לוטם הציעה שנצייר אחת את השנייה. זה היה כיף!

לוטם לא היתה מספיק מרוצה מהתוצאה ולכן העדיפה שלא לפרסם את הציור שלה...
והיתה שם ילדה קטנה שציירה על דף גדול עם המון צבעים ומולה - אחת המשרבטות שלנו. אז ציירתי את שתיהן - מציירות זו מול זו וכל אחת שקועה בעולמה...


לוטם ואני כבר מחכות לפעם הבאה...

בית קפה

בית קפה בדיזנגוף

עכשיו אני

איזה כיף שהבלוג מתחיל ללבוש צורה!

המפגש המוצלח ביום שבת היה עבורי חוויה מתקנת - בעבר, במסגרת לימודי האדריכלות, השתתפתי בקורס רישום סביבה. המנחה הייתה מורה רוסייה יבשושית כצנון, וכשיצאתי לרשום בחוץ הציקו לי כל מיני הורים עם זאטוטים מעצבנים שנדבקו אליהם ליד. במפגש שהיה, המנחה היבשושית התחלפה במרינה החיננית:) שהסבירה וכיוונה אותנו בצורה עדינה ומעניינת. ובזכות התמיכה הקבוצתית, לא הפריעו לי האנשים מסביב. 

גיליתי שצריך להתאמן ולעבוד קשה כדי להגיע לרמת רישום כמו של מרינה, אצלה הכל נראה קליל ומהיר, הקומפוזיציות עובדות, האיזון בין הקו והכתם מדוייקים. אני מתחילה בקטן ומקווה להשתפר לאט לאט
.

 

התחלתי את המפגש בבית קפה עם חברות שלא פגשתי מזמן, וכולנו ציירנו אחת את השנייה

אחרי שנמאס לנו לצייר זו את זו (בית הקפה היה די ריק - ובצדק, כי הקפה לא היה כ"כ מוצלח), עברנו לאזור הספסלים וחיפשנו דמויות מעניינות. אני התמקדתי בדמות אחת בכל פעם.

האיש הזה הרשים אותי בחוש האפנתי שלו: הוא חבש מגבעת קש, והבגדים שלו היו משובצים בגדלים שונים. הוא זז באמצע הרישום ולא הספקתי להעביר את הופעתו המרשימה במלואה

את שני אלה רשמתי בעפרון והוספתי להם צבע בבית. אהבתי את התנוחות הרפויות שלהם בישיבה על הספסל.

זה הכל להפעם.

סמטאות יפו

שלום לקהל הרושמים,

לי קוראים אירה ואני סטודנטית שנה ד' לתקשורת חזותית במסלול איור במכללת שנקר.

כל משרבט מכיר את החוויה של היד ,המצויידת בכלי רישום אהוב, אשר נעה על דף הסקצ'בוק - היא בעצם העין השלישית שלנו, דרכה אנחנו חווים את המציאות באופן מלא יותר ועמוק יותר. הסביבה היומיומית, ומה שקורה בעיר נון-סטופ מול עינינו, הם האתגר למצוא מסביבנו משהו מיוחד, יפה ומעניין, וללכוד אותו. כרגע התמזל מזלי לעבוד במקום ציורי במיוחד - יפו העתיקה. הנה שני רישומי הסמטאות שעשיתי.