ארוחת טרום-חג

מאז המפגש הראשון שלנו, אני לוקחת איתי מחברת לכל מקום בתקווה שאצליח לרשום. אבל אני בד"כ מוצאת עצמי בסופו של דבר רצה אחרי ילד אחד, מניקה את השני, מחליפה חיתול או סתם מותשת מדי...

הפעם היחידה שהצלחתי לרשום קצת היתה במפגש עם דורון ומרינה (החיננית), וזה בעיקר בזכות מרינה שהמריצה אותנו.

זו פינה שציירתי בביתה הנעים עם הטושים הנעימים של מרינה. לא הספקתי יותר מפינה כי ליאור התעורר :)

באיזשהו שלב מרינה ודורון ארגנו ארוחת צהריים ספונטנית, ליאור נרדם עליי במנשא, והיה לי זמן לעוד כמה שרבוטים.

מרינה ודורון מבשלות

 היה נעים וגם טעים. בארוחת החג לא הספקתי לצייר כלום. אולי בשנה הבאה...

אפרת: מערכות יחסים Efrat: Relationships

הי, שמי אפרת ואני מעצבת ומאיירת לפרנסתי ביום ולהנאתי בלילה ובסופי שבוע :)

אני אוהבת להתבונן באנשים שאני מציירת ולנחש עליהם פרטים:

על מה הם חושבים, כמה זמן הם מכירים, האם הם נהנים, ואילו דברים מסתתרים מתחת לפני השטח.

 בבתי קפה יש הזדמנות לראות מפגשים קטנים ויומיומיים של אנשים. 

איור טוב לדעתי מעביר קצת מה"בפנוכו" של כל דמות

שתהיה לנו שנה טובה ומאוירת!

תיירת

למוזיאון של אילנה גור ביפו, בו אני עובדת כמדריכה, מגיעות הרבה קבוצות של תיירים בגיל הזהב. לרוב מארה"ב. לא מתעייפים ובוחנים הכל בתשומת לב.

Diary Sketching רישומים ביומני

שלום! שמי יעלי, אני ציירת-מאיירת-גרפיקאית בדימוס (עד לא מזמן) וכעת מחנכת במשרה מלאה. אני רושמת בעיקר ביומן, כך אני יודעת שהדפים תמיד איתי ולא הולכים לאיבוד. קשה לי להתפזר על יותר מדי אביזרים בתיק. המדיום האהוב עלי הוא צבעי מים: השקיפות, הזרימה, הקלות...

Hi, I'm Yaeli. Until recently I was a painter-illustraitor-graphic designer, and now I'm a full-time class teacher. I sketch mainly in my diary, so I know my paper is always with me, and dosen't get lost. I find it difficult to spread out over to many things in my bag. Water colours are my favorites for their transparancy, flow, and lightness...

שבת אחה"צ עם משפחתי המורחבת בחוף שדות ים, השמש עדיין גבוהה וזוהרת, תכף תאדים ותשקע. זהו בני הצועד לצד השובל הזוהר על המים.

Saturday afternoon with my family at the baech, the sun is still high and bright, soon it will go red and sink. This is my son walking into the sea along the shining path on the water.

זוהי ענבל "באלי", בת אחי, מציירת על החול ואוספת צדפים.

This is Inbal "Bali", my niece drawing on the sand and collecting seashells.

וזוהי אחותה הקטנה עדי "דידי" בונה ארמון.

And this is her younger sister Adi "Didi" making a castle.

בת אחותי אוֹרי היא ילדה מאוד מיוחדת, אוהבת את הים, וכאן גם להתחבק עם אבא שלה.

My niece Ori is a very special child, she loves the sea, and here - hugging her dad, too.

תפוח בדבש

ראש השנה מתקרב, וריח של תפוח בדבש כבר מרחף באוויר. כמיטב המסורת, יש לפנינו המון ארוחות - מה לעשות, הכל בסופו של דבר מתחיל ונגמר באוכל.

חשבתי, מה דעתכם שנעלה את הנושא החביב הזה לבלוג שלנו דווקא בתקופת החגים? אז אולי תביאו איתכם מחברת לארוחה המשפחתית? או לסוכה של חברים? אין בעיה, אפשר לצייר, כמובן, גם בבית קפה וליד דוכן פלאפל. אין כמו לצייר אוכל ואנשים אוכלים!

בתי נועה כבר מזמן התחילה באחילת תפוח בדבש - אצלה ראש השנה - כל השנה

מחכה לשירבוטי האוכל שלכם!

שנה טובה ומתוקה!

אפרת: "הסמויה" בברצלונה Efrat: Undercover in Bercelona

לפני כמה שנים טסתי לברצלונה עם ידיד ומצאתי את עצמי משרבטת בכל פינה.

בעצם הייתי משרבטת עירונית סמויה! לפני שבכלל ידעתי מה זה :)

A few years ago I flew to Barcelona with a friend and I found myself sketching all over the place. 
Actually I was an urban sketcher Before I even knew what it is :)

גאודי שבה אותי בקסמו, ומתוך חוסר אונים מאושר מול מגוון העושר של הצבעים והצורות בפארק גואל,  

החלטתי לעשות זום אין ולהתמקד בפרטים הקטנטנים שבספסל המפורסם.

Gaudi which captivated me, and out of helplessness delighted with the wealthof diverse colors and shapes in the park savior, I decided to zoom in and focus on the famous bench tiny details.

התרגשתי מאוד וקיבלתי המון השראה.

את הרישומים הבאים ציירתי בקאסה מילה, את הארובות על הגג.

I was very excited and I got lots of inspiration.
The following sketches I drew at Casa mila, the chimneys on the roof.

הארובות הזכירו לי מסכות, אבירים, רוחות רפאים.

Chimneys reminded me of masks, knights, ghosts.

 

המבנה הזה התקשר אצלי אוטומטית לריקוד הפלמנקו, בשל החוזק, הרכות והסיבוב.

I associated this structure automatically Flamenco, for strength, soft and round.

אולי גם בתוכך מסתתר משרבט שטרם התגלה? :)

Within each of us lies scribbling an as yet undiscovered! :)

מי שרוצה לראות את יומן המסע המלא מברצלונה מוזמן ללחוץ כאן

Who wants to see the full diary Barcelona can post: click here

סופשבוע טוב ומלא השראה!, אפרת.

רישומים בהמתנה

איזה כיף שהבלוג שלנו מתחיל לגדול!

לא הצגתי את עצמי בפוסט הקודם – שמי מרינה גרצ'אניק, אני מעצבת גרפית ומאיירת ובזמני הפנוי (שאין לי) – מכורה לרישומים בסקטצ'בוק. תמיד ציירתי, אבל ב5 שנים האחרונות פנקס ועפרון פשוט לא יוצאים מהתיק שלי. כך שבעצם ההתמכרות שלי לא גוזלת ממני זמן, אלא ההפך – ממלא לי חורים כשאני נאלצת לחכות למשהו. 

כמה רישומים האחרונים מהמחברות שלי:

אני ממתינה לבתי שמבלה בג'ימבורי של דיאדה בנמל – איזה כיף!

הלקוח שקבעתי איתו בארומה איחר – נפלא!

אני ממתינה ליד חנות ירקות לבן זוגי שעושה קניה – נהדר!

 אנחנו, השרבטנים האורבניים, פשוט אוהבים להמתין!

סיגל: גם אני גם אני, בתחנה

שלום לכולכם, כיף להיות פה, יש הרגשה של התחדשות ושמחה ויצירה באוויר.

אני סיגל, מאיירת ומעצבת גראפית. רוב רובו של היום(והלילה) אני יושבת ומעצבת ומאיירת מול המחשב.

זה היה אושר גדול לשבת ולצייר באווירה של מתחם התחנה. מקווה להמשיך במפגשים האלה עוד ועוד.

התיישבתי על ספסל מוצל, והתחלתי להסתכל מסביב, התבוננתי בבחור אחד בבית הקפה. במבט ראשון היה נדמה לי שהוא יושב בכסא גלגלים. אחר כך במבט שני הבנתי שהוא יושב

ולפניו זוג אופניים.

נזכרתי שפעם, בכנס שהשתתפתי בו , ראיתי אדם שהסתובב כשמעין וו ברזל מעוקל מבצבץ מהחזה שלו, באזור מפתח הצווארון. ממש ריחמתי עליו, היה לי ברור שמדובר במכשיר מורכב שהוכנס לגופו בניתוח מסובך.סביר להניח שהוא פגוע במיתרי הקול.

בסוף הכנס יצא לי להתקרב אליו ולהפתעתי הגדולה-הוא דיבר, ממש בבירור. הפתעתי עוד גברה,

כששלח את ידו לאיזור החזה,ושלף את המכשיר המסובך שהתברר בסך הכל כמוט המשקפיים שלו.

המשכתי להתבונן מסביב ולצייר אנשים חולפים או עומדים. בהתחלה זה די מתסכל-הם פשוט זזים נורא מהר. עד שנקשרים

למישהו, הוא מחליט להחליף תנוחה, בלי להיות מודע בכלל לעוול

הנורא שהוא גורם. לאט לאט נכנסתי לmode אחר, ופשוט נתתי לשברירי דמויות לחלוף תחת היד שלי, כל אחד משאיר את החותם הקטן שלו. נעשיתי יותר סלחנית כלפי מה שאני מספיקה ומה שלא. גם הדמיון למצוייר עצמו הפך להיות פחות חשוב לעומת הסיפור והחוויה. עברתי מהמדיום של השימוש בעפרון, לשימוש בטוש דק, ולבסוף לצבעי מים(ליתר דיוק צבע מים אחד- הצבע היחיד שנותר לי מהזמנים שהייתי מציירת באופן ידני) .

לתמונה הזאת קראתי "LIKE" ולשניה "IGNORE"

ואז נגמרו לי הדימויים מהפייסבוק.

אפרת: לו הייתי רב חובל! Efrat: If I were a captain

ביום שבת יצאנו, ארנון ואני לשרבט במרינה של תל אביב

On Saturday we went out, Arnon and I sketch in Tel Aviv Marina

הצבעים שלנו, וגם הצבעים במרינה התמקדו ב:כחול, לבן, אדום

Our colors, and colors at the marina have focused on: blue, white, red

אחרי השרבוט הראשון, שבו השתמשתי בגוונים אחרים,

 התחלתי לצמצם בצבעים ולהרגיש את רוח המרינה

After the first doodle I started to reduce colors and feel the spirit of the marina

היה כייף ומאתגר לתאר את ההתרחשויות העשירות בכמות מוגבלת של צבעים

It was fun and challenging to describe the rich events in a limited amount of colors

אדום, כחול, לבן...מי צריך יותר? :)

Red, blue, white ... who needs more? :)

שיהיה שבוע מקסים וצבעוני! אפרת

Have a great colorful week! Efrat

מירי ולוטם - אם ובת יוצאות לרשום יחד

שלום, שמי מירי לשם-פלאי, אני מאיירת וסופרת ספרי ילדים. אני אוהבת לרשום מתוך התבוננות - גם רישום אורבני של אנשים ובתים, וגם רישום בטבע של נופים ובעלי חיים.
הפעם יצאתי לצייר עם קבוצת הרישום במתחם התחנה בת"א, ולשמחתי הצטרפה אלי בתי לוטם, בת 10, חובבת ציור גדולה בפני עצמה. בילינו בוקר קסום יחד!
התבוננתי באנשים סביב וחיפשתי סיפורים קטנים, ורצוי כאלה שלא זזים מהר מידי... הצצתי מרחוק על המאיירת מריאן אילביצקי, ועל זוג ששוחח, ומקרוב - על מתוקה קטנה שבחנה את הפרחים

באותו זמן, לוטם ציירה את אחד הבניינים היפים של מתחם התחנה. זה הציור של לוטם:



אחר כך שינינו מקום וישבנו עם עוד כמה מהקבוצה בבית הקפה.
לוטם הציעה שנצייר אחת את השנייה. זה היה כיף!

לוטם לא היתה מספיק מרוצה מהתוצאה ולכן העדיפה שלא לפרסם את הציור שלה...
והיתה שם ילדה קטנה שציירה על דף גדול עם המון צבעים ומולה - אחת המשרבטות שלנו. אז ציירתי את שתיהן - מציירות זו מול זו וכל אחת שקועה בעולמה...


לוטם ואני כבר מחכות לפעם הבאה...

בית קפה

בית קפה בדיזנגוף

עכשיו אני

איזה כיף שהבלוג מתחיל ללבוש צורה!

המפגש המוצלח ביום שבת היה עבורי חוויה מתקנת - בעבר, במסגרת לימודי האדריכלות, השתתפתי בקורס רישום סביבה. המנחה הייתה מורה רוסייה יבשושית כצנון, וכשיצאתי לרשום בחוץ הציקו לי כל מיני הורים עם זאטוטים מעצבנים שנדבקו אליהם ליד. במפגש שהיה, המנחה היבשושית התחלפה במרינה החיננית:) שהסבירה וכיוונה אותנו בצורה עדינה ומעניינת. ובזכות התמיכה הקבוצתית, לא הפריעו לי האנשים מסביב. 

גיליתי שצריך להתאמן ולעבוד קשה כדי להגיע לרמת רישום כמו של מרינה, אצלה הכל נראה קליל ומהיר, הקומפוזיציות עובדות, האיזון בין הקו והכתם מדוייקים. אני מתחילה בקטן ומקווה להשתפר לאט לאט
.

 

התחלתי את המפגש בבית קפה עם חברות שלא פגשתי מזמן, וכולנו ציירנו אחת את השנייה

אחרי שנמאס לנו לצייר זו את זו (בית הקפה היה די ריק - ובצדק, כי הקפה לא היה כ"כ מוצלח), עברנו לאזור הספסלים וחיפשנו דמויות מעניינות. אני התמקדתי בדמות אחת בכל פעם.

האיש הזה הרשים אותי בחוש האפנתי שלו: הוא חבש מגבעת קש, והבגדים שלו היו משובצים בגדלים שונים. הוא זז באמצע הרישום ולא הספקתי להעביר את הופעתו המרשימה במלואה

את שני אלה רשמתי בעפרון והוספתי להם צבע בבית. אהבתי את התנוחות הרפויות שלהם בישיבה על הספסל.

זה הכל להפעם.

סמטאות יפו

שלום לקהל הרושמים,

לי קוראים אירה ואני סטודנטית שנה ד' לתקשורת חזותית במסלול איור במכללת שנקר.

כל משרבט מכיר את החוויה של היד ,המצויידת בכלי רישום אהוב, אשר נעה על דף הסקצ'בוק - היא בעצם העין השלישית שלנו, דרכה אנחנו חווים את המציאות באופן מלא יותר ועמוק יותר. הסביבה היומיומית, ומה שקורה בעיר נון-סטופ מול עינינו, הם האתגר למצוא מסביבנו משהו מיוחד, יפה ומעניין, וללכוד אותו. כרגע התמזל מזלי לעבוד במקום ציורי במיוחד - יפו העתיקה. הנה שני רישומי הסמטאות שעשיתי.