אחרי שנדלקתי על הרעיון לעשות יציאת שרבוט בשוק התקווה, אפילו החום של תחילת יולי והלחץ של חופש הגדול שהתחיל לא עצר בעדי.
שוק התקווה באמת מקום מושלם לשרבטן, יש בו שפע של סיפורים אותנטיים, דמויות צבעוניות, בלי פוזות ובלי מיזוג. אז נכון, זה מאתגר, אבל ברגע שנכנסים לאדרנלין של שרבוט, לא שמים לב לחום ולצעקות, פשוט זורמים איתם.
התחלתי מהכניסה לשוק, רח' התקווה פינת ההגנה - מקום שוקק עם הרבה תנועה, אנשים נכנסים ויוצאים עם הסלים, אף אחד לא עוצר, יום שישי בבוקר - הזמן יקר!
ישבנו מול שווארמה קטנה (עם לא מעט לקוחות כבר ב10 בבוקר!), בה התנהלו שיחות ברומו של עולם - על פוליטיקה: "גבאי-שמבאי, כולם אותו הדבר!" על אמנות: "תגידי, ציירת אותי? אפשר לראות? (מאוכזב) יש גם כאלה שיודעים לצייר פנים מדוייקות!" ועל שאר הדברים.
אחרי החימום צללנו לתוך השוק! לא יכולתי שלא לעצור ליד המוכרת המלונים היפיפיה, שבעצמה הזכירה מלון בשל ;)
באזור של בשר שררה אווירה יותר אדומה ;)
עוד כמה רישומים מהשדרה המרכזית של השוק, ונגמר הזמן.
לסיכום - אין כמו חווית שרבוט במקום אותנטי, בו מתנהלים חיים אמיתיים, מקום כזה מרתק אותי פי אלף מכל מקום מפונפון ואסתטי למדי, יש פה אנשים בלי פוזות וסיפורים בלי פוזות. חובה לחזור!
